קריר בעמק

עמק קזבלנקה הוא אחד משני אזורי היין המרכזיים בצ'ילה שמתאפיינים באקלים קריר. מונטסקאנו ובודגאס רה, שני יקבים קטנים ואישיים, מנצלים זאת כדי לנסות ולהגדיר מחדש זהות ליין צ'יליאני

עמק קזבלנקה (Valle de Casablanca) הוא אחד משני אזורי היין המרכזיים בצ'ילה שנחשבים לבעלי אקלים קריר (השני הוא ואלה דה סן-אנטוניו הסמוך). העמק אמנם שוכן במרחק שעת נסיעה אחת בכיוון צפון-מערבה מסנטיאגו, על הדרך שמובילה לעיר ולפאראיסו שלחופי האוקיינוס השקט, אך מתאפיין באקלים שונה לחלוטין מזה של אזור עמק מאיפו שסובב את עיר הבירה. מקורו של אותו שוני אקלימי טמון בהשפעתו הממזגת על הכרמים של זרם ההומבולדט, שעושה את דרכו מהאוקיינוס השקט ונושא עמו רוחות אנטרקטיות קרירות שמצננות את ימיו של העמק. לא אחת, מייצרות הרוחות מצג של ערפילי בוקר מעל כרמי העמק וכתוצאה מכך מספר ימי השמש בקזבלנקה נמוך משמעותית ביחס לאזורים אחרים שנמצאים עמוק יותר בתוך צ'ילה. יחד עם זאת, להשפעתו המקררת של ההומבולדט יש גם צד שלילי, שמתבטא בשכיחות גבוהה של כפור שעשוי לפגוע בכרמים באופן נרחב. רק כדי לקבל מושג אקלימי השוואתי לגבי האזור, ניתן לציין שעל-פי סיווג האקלים של וינקלר, שחילק את אזורי היין של קליפורניה לחמש קטגוריות (1 הקר ביותר ו-5 החם ביותר), עמק קזבלנקה משתייך לדרגה 1 בדומה לאזור קרנרוס הקליפורני.

עד שנות ה-80 לא יוצר יין בעמק קזבלנקה כך שמדובר באזור יין חדש יחסית. מי שנחשב לאבי הכורמות והייננות של האזור הוא פאבלו מוראנדה, שהיה הראשון לזהות את הפוטנציאל שטמון בטרואר של קזבלנקה ונטע בו ב-1982 200 דונם של כרמים מזנים לבנים. היום, פחות מ-40 שנה לאחר מכן, כבר נטועים באזור 45,000 דונם. באופן טבעי, האקלים הקריר הפך את קזבלנקה לאזור מועדף לגידול ענבים לבנים. סוביניון בלאן הוא המרכזי שבהם בעוד שרדונה וריזלינג נפוצים אף הם. מבחינת זנים אדומים, פינו-נואר הוא הזן המרכזי ומלבדו ניתן למצוא גם סירה, גרנאש, קברנה פרנק ומרלו. מאחר ומדובר באזור בעל מסורת יין קצרה בלבד ניכר כי היקבים, בדומה לאלו שפועלים בישראל, עדיין מתנסים עם זנים וטכניקות שונות במטרה להגיע לתוצאות מיטביות. שני יקבים מהאזור שמצאתי כמעניינים במיוחד הם בודגאס רה (Bodegas RE) ומונטסקאנו (Montsecano). אלו שני יקבים קטנים וחוקרים שמשקפים את הגל החדש של הייננות הצ'יליאנית, תוך שהם משקיעים את מרצם בלמידת המקום שבו הם פועלים מתוך תשוקה אמיתית לייצר זהות ליינות של עמק קזבלנקה.

בודגאס רה הוא היקב המשפחתי של משפחת מוראנדה, שבראשה עומד חלוץ עשיית היין של קזבלנקה, פאבלו מוראנדה. פאבלו, ששאב את השראתו מיינות קליפורניה של אותה התקופה, הקים בשנות ה-90 את יקב מוראנדה שלימים הפך לאחד היקבים המפורסמים בצ'ילה. לאחר שמכר את היקב, שמייצר כמה מיליוני בקבוקים בשנה, לקבוצת משקיעים שבבעלותה מספר יקבים נוספים (הוא נשאר ביקב כיינן שאחראי ליינות המבעבעים), התפנה פאבלו בשנת 2012 לטובת הקמתו של מיזם קטן ואישי שאותו הוא מנהל היום בצוותא עם שלושת ילדיו, כאשר מי שאמון על הפקת היין הוא בנו שנושא אף הוא את השם פאבלו.

בודגאס רה שואב את שמו מהמילים REcrear,REinventar,REvelar-לשחזר, להמציא מחדש ולחשוף. פאבלו ג'וניור מספר שזהו למעשה המוטו של היקב, שמטרתו היא לחזור למקורות, לשחזר דברים שעשו בכרמים לפני עשרות שנים ולגדל ענבים שיהיו קשורים יותר לאזור הגידול ולאנשים שמגדלים אותם. בפועל, המשמעות לכך היא שהיקב פועל בטכניקות מהפכניות ביחס לאלו הנהוגות בעשיית היין הצ'יליאנית המודרנית.

"לא מזמן דיברתי עם אבא שלי על קליפורניה" סיפר לי פאבלו בזמן שסקרנו את מרתף היקב, "ואמרתי לו שזה מקום שממש לא בא לי להגיע אליו מאחר ואני חושב שהעולם הישן הוא מקום חשוב בהרבה. אבי ענה שבזמנו היה חשוב לו דווקא העולם החדש, כי באותה תקופה בה התחיל את דרכו הלכה תעשיית היין הצ'יליאנית למקום של הרבה עץ ויבולים גבוהים. אלו היו ימי פריחה של העולם החדש והם זלזלו בצרפתים. היום כבר שינינו את המחשבה ואנחנו רוצים פחות מהכל, הן ביבול והן בעשיית היין עצמה. אנחנו מחפשים יותר עידון ביינות שלנו והעובדה שלמדתי בצרפת סייעה לי מאוד להתפתח בהבנה של הכרם והיין שאותו אנחנו מייצרים".

המשמעות של פחות מהכל, לפחות על-פי משפחת מוראנדה, אומרת שביקב אין בכלל מכלי נירוסטה ובמקומם תמצאו מכלי בטון ואמפורות שמכונות בספרדית טינאחאס. בנוסף לכך, היקב אינו עושה שימוש בחביות חדשות והבגרת היינות נעשית במכלי עץ גדולים, פודרים, שעשויים מעץ צרפתי ואמריקאי. מקור הענבים שמשמשים להפקתם של 100 אלף הבקבוקים שהיקב מייצר מדי שנה הוא בכרמים המקוריים של משפחת מוראנדה. הם אמנם נרכשים כעת מהבעלים הנוכחי של יקב מוראנדה, אך האחריות לגידולם ולטיפול בכרמים נותרה באופן בלעדי בידי המשפחה שמפעילה היום את בודגאס רה.

היינות של בודגאס רה אכן מייצגים כיוון שונה וחדש בעשיית היין הצ'יליאנית. בשלות היינות נמוכה בהרבה מזו שנתקלים בה ביקבים אחרים באזור, נוכחות העץ אינה בולטת והגישה החתרנית באה לידי ביטוי גם ביצירתם של בלנדים ייחודיים ומעניינים כדוגמת סירנואר- שילוב של ענבי סירה ופינו נואר בקו-פרמנטציה. היקב אף מייצר יינות מבעבעים באיכות מפתיעה וגם יין קריניאן שענביו מגיעים מאזור מאולה שבדרום צ'ילה, כחלק ממיזם VIGNO ששם לפניו את המטרה לשמר את המורשת של קריניאן מגפנים בוגרות מאזור מאולה. ומה לגבי קרמנר? "אותנו לא מעניין זן לאומי" קובע פאבלו בנחרצות. "זה זן מאוד פירזיני באופיו ואנחנו לא אוהבים אותו. יש לנו פרי אלגנטי בהרבה שאנחנו מעדיפים להראות אותו".

העשייה בבודגאס רה מושכת תשומת לב עולמית ומרבית יינות היקב מיועדים לייצוא. על-אף שהיקב מרוחק רק 100 ק"מ מסנטיאגו ויש לו מרכז מבקרים מזמין ומושקע, פאבלו טוען שמרבית היקבים בו הם תיירים. "צ'יליאנים עדיין קונים את היינות שלהם בסופר, אבל  לאט לאט אנשים מתחילים להתעניין" הוא אומר. בכל זאת, יינות היקב מתומחרים ב-20 דולר ומעלה, סכום גבוה יחסית לתעשייה שיודעת לייצר יין גם בעשירית ממנו. "יקבי הבוטיק בצ'ילה אמנם יקרים יותר, אך לא הצ'יליאנים העשירים הם אלה שקונים את היינות שלנו" הוא מסביר. "יש עכשיו קהל חדש שמבקש דברים חדשים, שרוצה לקנות משהו שמיוצר במדינה שלו ומייצר תחושה של גאווה. בעשרים השנים האחרונות פשוט טעינו בגישה של שיווק היינות שלנו, בכך שניסינו כל הזמן למתג את עצמנו ככאלה שיש להם יין טוב במחירים זולים".

טעימת יינות בודגאס רה היתה המרתקת ביותר שעברתי בצ'ילה בביקור הזה. היינות מקוריים, ייחודיים ולא מזכירים יינות אחרים מהאזור. להלן הרשמים:

REnoir NV Classic

יין מבעבע שעשוי מ-100% ענבי פינו-נואר בשיטה המסורתית. יבש מאוד (פחות מ-2 גרם סוכר לליטר), פרי אדום חד, רענן ואינטנסיבי, חמיצות גבוהה ואחיזה נהדרת על החך. מבעבע מרשים. ציון:92 (מחיר משוער 165 שקל)

Renoir NV Nature

אותו יין מבעבע רק הפעם מבלי שהוצאו ממנו המשקעים. התוצאה שמתקבלת ביחס לקלאסיק באה לידי ביטוי בעיקר ביותר נפח וטקסטורה, אך מבלי לפגום בתחושת הרעננות והמיקוד של היין. ציון:92 (מחיר משוער 165 שקל)

Pinotel 2017

יין רוזה עדין ופרחוני שמורכב מ-80% ענבי פינו נואר מקזבלנקה ו-20% ענבי מוסקאטל מאזור מאולה שבדרום צ'ילה, שהותססו על קליפותיהם. זה רוזה גסטרונומי ורענן שמציג פרי נקי וחמיצות נהדרת שמאזנת שמץ של מתיקות שתורמים ענבי המוסקאטל. פשוט, מעודן וטעים מאוד. ציון:90 (מחיר משוער 50 שקל)

Chardonnoir 2016

65% שרדונה ו-35% פינו-נואר ללא תסיסה מאלולקטית, הבגרה בחביות אלון צרפתי ישן. גם ביין הזה נשמר הקו הנקי, החומצי והרענן של היקב, והפרי שטעמיו נפלאים ואגוזיים מופיע בדיוק בנפח הנכון כדי לייצר מספיק מורכבות מבלי לפגוע במתח ובפוקוס של היין הזה. ציון:92 (מחיר משוער 140 שקל)

Syranoir 2015

קו-פרמנטציה של 75% ענבי סירה ו-25% פינו-נואר. לדברי מוראנדה באזור הזה פינו נואר נבצר בדרך כלל כחודש לפני הסירה, והמטרה היתה לבדוק כיצד יתבטא פינו-נואר מחלקה קרה ללא בציר מוקדם. היין יושן למשך 8 חודשים במכלי עץ גדולים. העישון והבשרניות בהחלט מרמזים על הדומיננטיות של הסירה בבלנד הזה, שמופיע על החך עם עוצמה של פרי ובמרקם מחוספס וכפרי. יין מעניין, ייחוד ומלא-אופי. ציון:91 (מחיר משוער 140 שקל)

Syragnan 2016

בלנד לא שכיח של סירה, קריניאן, סאנסו וזנים נוספים (ביניהם מוסקאטל וסנג'ובזה), 12 בסך הכל, שמקורם במאולה. זהו יין מעט חם ובשל יותר מאשר יינות היקב שמקורם בקזבלנק  ושילוב הזנים משווה לו מארג ארומטי מעניין ויצא דופן, שנע בין עשבי תיבול ים-תיכוניים לבין פרחוניות וניחוחות של עישון. על החך היין מאוזן, עסיסי ומעבר לכל מאוד שתי וטעים. ציון:91 (מחיר משוער 70 שקל)

Caberngan 2011

זהו כנראה היין הבשל והגדול ביותר שטעמתי בבודגאס רה. זהו בלנד של 90% קברנה סוביניון ו-10% קריניאן ממאולה. הקברנה הבגיר כשנתיים במכלי עץ של 2000 ליטר ואילו הקריניאן בחביות קטנות יותר בנות 3 שנים. שבע שנים לאחר הבציר והעץ כמעט שאינו נוכח ביין הזה, מלבד אולי במרקם הרך והקרמי. הפרי כהה ועוצמתי, חם, פראי ולא מרוסן. סיומת עשירה ומתובלת, מעט אלכוהולית. ציון:89

VIGNO by Vino Roja 2010

VIGNO הוא מיזם מקומי שמקורו ביקבים קטנים שהחליטו לייצר לעצמם מדגם אזורי של יינות קריניאן מגפנים בוגרות באזור מאולה במטרה להעלות מחדש את קרנו של הזן. לפי ההסכם, היין חייב לכלול 70% קריניאן מאזור מאולה שמקורם בגפנים בנות 30 שנה שמעוצבות בצורת גביע ואינן מושקות. כמו כן, היין חייב להבגיר כשנתיים בחביות 225 ליטר. הקריניאן של משפחת מוראנדה (שמכונה ויניה רוחה ולא בודגאס רה כדי לא ליצור עירוב) הוא ביטוי קלאסי ויפהפה של הזן, שבשלב זה של חייו השיל את שכבת הקשיחות וחושף טאנינים רכים שמשולבים היטב ותיבול ים-תיכוני מרענן ומקסים. החמיצות נפלאה והיין משדר רעננות ואיזון לכל אורך הדרך. ציון:93 (מחיר משוער 160 שקל)

REnace 2014

100% קריניאן מגפנים בוגרות במאולה, שתססו על קליפותיהם באמפורה (טינאחה) ומאוחר יותר הועברו לחביות ישנות בנפח 500 ליטר שם הבגירו למשך שנה. זהו קריניאן מאוד כהה, עוצמתי ומחוספס שאמנם משדר איזושהי נוכחות סקסית אבל לא מצליח ליישר קו עם הרעננות והאיפוק של יינות היקב האחרים. במחיר של 100 דולר זהו היין היקר ביותר בפורטפוליו של היקב, וייתכן והיה כאן ניסיון לייצר משהו גדול שיקרוץ לשוק האמריקאי או שאולי זה סתם תוצר שהוא שכר לימוד של בציר שני בלבד ליין הזה, מי יודע. זה ממש לא רע, אבל גם לא מרשים כמו שאר יינות היקב. ציון:90

 

 מונטסקאנו

אם בודגאס רה עוד נחשב יקב קטן במונחים צ'יליאנים, אז יקב מונטסקאנו שפועל באזור לאס דיצ'אס ומייצר 17 אלף בקבוקים בשנה הוא ממש יקב פצפון.

היקב נוסד בשנת 2005 על-ידי הצלם חוליו דונוסו, שהחליט לשנות כיוון ולהמיר את קריירת הצילום  בכזו של בעלים של יקב. בקרקע שהייתה שייכת לסבו ומאוחר יותר לדודו, נטע דונוסו כרם של ענבי פינו-נואר על שטח של 70 דונם שמהם מיוצר יין מונטסקאנו. היום מייצר היקב שלושה יינות, כאשר אל מונטסקאנו הצטרף רפוחיו, יין שמגיע מכרם נוסף שנטע דונוסו ומיגראנטה, בלנד של פינו-נואר ומאלבק שענביו נרכשים מחלקת כרם ששייכת לאחד מחבריו של דונוסו.

חוליו הוא אמנם איש שיחה מרתק, צבעוני ומלא-תשוקה, אך את העניין העולמי ביינות מונטסקאנו שמיועדים בעיקר לייצוא, מייצר דווקא היינן הצרפתי אנדרה אוסטרטג, שאמון על הפקת יינות היקב והפך במשך הזמן גם לאחד מבעליו.

אוסטרטג, חברו של חוליו דונוסו, מוכר לשוחרי היין בעיקר בזכות פועלו בחבל אלזאס, שם הוא מייצר יין ביקב שנושא את שמו אשר זכה להצלחה רבה במהלך השנים. בשנת 1998 הוא העביר את כרמיו בצרפת לדגם של כורמות ביודינמית ועקרונות דומים הוא מנהיג היום גם בכרמים של מונטסקאנו שבעמק קזבלנקה. היקב עצמו קטנטן ומינימליסטי, וממוקם בחווה צנועה וקסומה שבה מתגורר דונוסו ממש בלב הטבע והכרמים. "אנשים בצ'ילה של היום אובססיביים לגבי ייצוא וכסף אבל אותי זה לא מעניין" אומר האיש שכמעט כל אמירה שלו שווה ציטוט על גבי סטיקר, "אותי מעניין להפוך את המקום הזה ליפהפה".

 

עשיית היין ביקב פשוטה מאוד ושמה דגש מרכזי על איכות הענבים. הפרי נבצר מוקדם ושלושת היינות (בקרוב יהיה יין רביעי, שרדונה) מבגירים במכלי בטון בלבד כאשר חלק מהיין תוסס באשכולות שלמים. דונוסו, שקריירת הצילום שלו הובילה אותו לא אחת לצרפת, מאוהב בפינו-נואר ומאמין שבטיפול נכון זהו הזן הנכון ביותר לעמק קזבלנקה. "בניגוד לקרמנר וקברנה סוביניון, פינו נואר מצריך אהבה ומאמץ, וכנראה שיש דברים שצריך לסבול בשבילם" הוא מסביר, ומוסיף ש"הזן הוא קצת כמו מייקל ג'קסון, שחור שרוצה להיות לבן".

החל מהופעתו של הבציר הראשון בשנת 2008, משתייכים יינות מונטסקאנו לליגת העל של יינות הפינו-נואר הצ'יליאנים. שלושתם מציגים חותמת סגנונית דומה של פרי אדום כפרי ובשל בעל אופי מחוזר וסיומת מינרלית. יינות מרתקים שאמנם שונים בתכלית מהקלאסיקה הבורגונית אך נטעמים אחרת מרבים מיינות הפינו-נואר הגנריים שאפשר למצוא ביקבים צ'יליאניים אחרים.

 

Migrante 2017

בלנד מתקתק, פרחוני וקל-גוף שמיועד לשתייה בהיותו צעיר ומורכב מ-60% פינו-נואר ו-40% מאלבק. למרות היותו החלק הצנוע יותר בבלנד, המאלבק הוא זה שבולט ותורם פרי אדום עסיסי ובשרני, בעוד הפינו מספק את הרעננות והטאנין העדין. יין טעים, כיפי וקל לשתיה. ציון:90 (מחיר משוער 20 דולר)

Refugio 2017

100% פינו נואר, הבגרה במכלי בטון וביקבוק ללא ביסולפיט. בשנה הזו נבצר מאנדרה אוסטרטג להגיע לצ'ילה ומי שלקחו פיקוד על היין הם בנו ארתור וחוליו דונוסו, שמספר כי נעשו כמה שינויים שהמרכזי בהם היה התססה של רבע מהיין באשכולות שלמים. הבחירה הזו מורגשת היטב בפרופיל הארומטי של היין, כמו גם ניחוחות אבק שריפה שמקורם באופיו המחוזר של היין. מעבר לכך, מדובר בפינו-נואר פרחוני שחושף פרי אדום דק, רזה ואלגנטי שמופיע בבשלות טובה ועדינה ומעניק ממד של נפח ועומק טעמים . הסיומת מינרלית, יבשה, מאזנת את מתיקות הפרי ומייצרת לגימה הרמונית ומלאת אופי. דונוסו טוען שרפוחיו הוא "יין לאנשים שלא אוהבים יין", אך אני יכול להוסיף שהיין מתאים היטב גם לאנשים שאוהבים יין. למעשה, לפחות בבציר הזה, אהבתי אותו יותר מאשר את המונטסקאנו. ציון:92 (מחיר משוער 25 דולר).

מונטסקאנו 2017

זהו יין הדגל של היקב ובבציר הזה הופקו ממנו 1765 בקבוקים בלבד בגלל כפור שפגע ביבולים הנמוכים בין כה וכה שמספק הכרם. ביחס לרפוחיו, המונטסקאנו מרגיש בשל וכהה יותר אם כי הוא עדיין מלא רעננות ואנרגיה. בשלב הזה היין מרגיש קצת קפוץ וטאני, כך שמומלץ להמתין לפחות שנה-שנתיים כדי לתת לחיזור להירגע ולאפשר לפרי לפרוץ החוצה. זה פינו-נואר יפה ועסיסי שמהלך על הצד האפל, שונה מאוד משאר יינות הפינו-נואר של האזור, והוא מצליח איכשהו למצוא את הנתיב הנכון שמשלב כפריות ואלגנטיות. מעניין יהיה לראות כיצד היין הזה מתפתח. ציון:91 (מחיר משוער 40 דולר)