קיץ, חם בחוץ, מה תשתו?

שירה צידון עם חמש אפשרויות ליינות מקוריים ומלאי אופי שיסייעו לצנן את הימים הנוראים

חמישה יינות לא שגרתיים לקיץ

שירה צידון

החורף עבר חלף לו, האביב פסח עלינו באלגנטיות והנה הגיעה העונה הארוכה והמאתגרת ביותר בשנה, הקיץ. העונה בה אפילו בילוי בים שמור לאמיצים בינינו והרוב המוחלט מעדיף בילוי במזגן עם נתח אבטיח מרווה או כוס יין צוננת.

לטובת הימים הנוראים, ולפני שתפתחו עוד בקבוק של סוביניון בלאן ממרלבורו או שרדונה מבורגון, הרי לכם רשימה של כמה יינות קצת פחות שגרתיים לשתות בקיץ הזה:

 

בקבוק מטרואר בו עדיין לא ביקרתם:

ליסטאן בלאנקו 2017, ארטיפישה (טנריף, ספרד)

האיים הקנריים, אקזוטי בדיוק כמו שזה נשמע. בתיאוריה חלק מספרד, בפועל מרחק יריקה ממרוקו. טנריף, האי ממנו מגיע היין, הוא אמנם הגדול בארכיפלג, אך המרחק מקצהו האחד לקצהו האחר לא עולה על שעת נסיעה בודדת.

100% ליסטאן בלאנקו (שאולי מוכר לכם בשמו האחר, פלומינו) הגדל לחופי האטלנטי, על אדמה וולקנית, מערבית להר הגעש הפעיל – טיידה. יין עשיר מבחינה ארומטית, יבש לחלוטין ורענן מאוד, שמשחק יותר על הסקאלה הארומטית של מינרלי-מלוח מאשר על אופי פירותי כלשהו.

*עוד משהו קטן: מכירים את הספר של ד"ר סוס "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"? אז הרי געש. תעקבו אחריהם ותשתו טוב.

 

 

בקבוק בשיטת עשייה שטרם הכרתם:

פט-נאט 2018, דלתון (גליל עליון, ישראל)

אחד היינות הייחודיים של הקיץ מגיע מיקב דלתון, אשר מציג לראשונה יין מבעבע.

אז מה זה בעצם פט נאט?בגדול זהו יין בעל בעבוע עדין מאוד, המסיים את תסיסתו הראשונה בבקבוק, ובכך שומר את הפחמן הדו-חמצני בצורת בועות קטנות ועדינות שמתפוצצות על הלשון.

איך זה שונה משיטת העשייה של שמפניה? בשמפיין יין הבסיס מסיים את התסיסה הראשונה, ואז נכנס לבקבוק בתוספת שמרים ותירוש לתסיסה השניה שנותנת את הבועות. על רגל אחת, כן?

הפט-נאט של דלתון עשוי ענבי סמיון שנבצרו ברמות סוכר נמוכות (18.5 בריקס אם אתם מתעקשים) ותססו כמעט עד יובש, תוספת של מעט תירוש ממוסקט אלכסנדרוני וסיום התסיסה בבקבוק. התוצאה היא יין ארומטי ורענן למדי עם מעט משקעים. לפתוח ולשתות.

*עוד משהו קטן: אחת התוויות המקוריות והיפות שנראו לאחרונה בשוק היין המקומי ובקבוק עם קראון קאפ, שזה הפקק שאתם מכירים כפקק בירה.

מחיר:75 שקל

 

  

בקבוק מזן שעדיין לא טעמתם (ועוד אדום, רחמנא ליצלן):

פולסאר 2016, דומיין דו פליקאן  (ז'ורה, צרפת)

כשחושבים קיץ חושבים לבן, כשחושבים על הז'ורה עדיין חושבים לבן, רק קצת מחומצן יותר. במקרה הזה מדובר דווקא בזן אדום, שכנראה לא תמצאו מחוץ לאזור הירוק שנמצא במזרח צרפת ממש על גבול שוויץ. ענבי הפולסאר שמנמנים ובעלי קליפה דקה למדי, מה שנותן ליין צבע עדין מאוד. אחת הסיבות שהיין מתאים כל כך לקיץ היא הגוף הקליל, החמיצות המרעננת והפרחוניות המבושמת. כדאי לשתות צונן.

*עוד משהו קטן: דומיין דו פליקאן הוא אחד השמות החמים בז'ורה, היקב נמצא בבעלותו של גיום ד'אנז'רוויל, בעליו של יקב באותו שם בוולניי, בורגון. וגם את היינות הלבנים שלו מומלץ לנסות בהקדם.

 

 

בקבוק מאזור שכמעט כבר שכחתם:

אמונטיידו, פרננדו דה קסטייה (חרז, ספרד)

רגע לפני שיצא לגמרי מהתודעה, בשנה האחרונה נכתבו על שרי יותר מלים בשפה העברית משנכתבו אי-פעם, ויש לכך סיבה טובה. סוף סוף הגיעו מחרז אותם יינות עליהם דיברנו כל כך הרבה, יינות שמבטאים רוח של אזור ואדמה, ובעיקר את הסגנון העל-זמני הזה שמצליח לחצות, גם אם בקושי מסוים, תקופות זמן ארוכות ולהישאר רלוונטי.

האמונטיידו הזה הוא לא עוד יין מחוזק, מתוק ומעיק כפי שחלקכם אולי זוכרים שרי. הוא אמנם עשיר מאוד בארומות והיה משתלב נהדר גם בתפקיד הקוניאק בסצינת ערב חורפי מול אח בוערת. אך במקרה שלשמו נתכנסנו, הייתי מוזגת אותו בכוס יין על כמה קוביות קרח.

*עוד משהו קטן: פרננדו דה קסטייה מייצרים ומיישנים חלק מיינותיהם של אקוויפו נבאזוס המעולים והידועים, שתחת התווית שלהם נמכרים במחיר של כמעט פי שניים, אפילו בחרז עצמה!

מחיר:79 שקל 

 

ובקבוק שאיננו יין כלל וכלל:

פוארה גרניט 2017, אריק בורדלה (נורמנדי, צרפת)

בורדלה, סומליה בעברו, חזר אל מטעי המשפחה בדרום נורמנדי ב1992 והחל לייצר סיידר בעזרתו של היינן המוכשר והפראי מפואי-סור-לואר, דידייה דאגנו ז"ל.

את הסיידרים שלו, מייצר בורדלה מעצי תפוחים ואגסים בגילאים של עד 300 שנים (!) בקטיף ידני, תסיסה טבעית ללא תוספת סוכרים ובשיטות עשייה עדינות למדי. בניגוד למעט הסיידרים שאולי יצא לכם לטעום בארץ, התוצאה בעלת מורכבות ארומטית ואיזון מתיקות- חמיצות שלא היה מבייש בקבוק שמפניה מצוינת.

*עוד משהו קטן: אם יש לכם סבלנות, הסיידרים של בורדלה בהחלט שווים גם יישון. שתו אחד עכשיו ואת השני תפתחו עוד כמה שנים. ההנאה מובטחת.