עשרים שנה לבציר 1999 בבורדו

בציר 1999 בבורדו היה חם ורטוב והעמיד בפני היקבים אתגרים לא פשוטים. כיצד נטעמים היינות הללו שני עשורים מאוחר יותר? סקירה

בדצמבר שעבר, ממש בימיו הראשונים של אתר wine-view, פרסמתי כאן רטרוספקטיבה ליינות בורדו משנת 1998. שנה חלפה מאז, ובתחילת השבוע הנוכחי התכנס מועדון יום ראשון לטעימת סוף שנה שמציינת 20 שנה לבציר 1999. האם מדובר בהתפתחותה של מסורת? אני בהחלט רוצה לקוות, למרות שבשנה הבאה, שנת המילניום שהניבה בציר חד-פעמי באיכותו בבורדו, כבר יהיה לא כל-כך פשוט להעמיד טעימה בסדר הגודל הזה. מחיריהם הגבוהים של יינות בורדו מהרמות הגבוהות, אלה שיצאו מפרופורציה כבר ב-1999, רק הלכו והאמירו בשנת 2000 הנהדרת.

אז נכון שהם כבר מזמן לא נגישים מבחינת מחיר, אך את התמורה שיינות בורדו יודעים לספק לאחר ציפייה של שני עשורים, יש מעט מאוד אזורי יין שיודעים לתת. לא אחת, אני מרגיש שנוטים להתייחס ליכולת ההתיישנות הזו כמובנת מאליה. לפיכך, בבוקר של טעימה מהסוג הזה, אני אוהב להפליג במחשבותיי לתקופה שבה נבצרו הענבים. לחשוב על המיקרו, על המאקרו, על עצמי ועל העולם. בדרך הזו, אתה מקבל נקודת מבט שונה לגמרי על פרק הזמן שבו ישבו היינות הללו בתוך הבקבוק ורק חיכו לתורם.

אז בזמן שבבורדו ניהלו את בציר 1999 תחת גשמים שוטפים, מלאה לי שנת שירות ראשונה כחייל בחטיבת גבעתי. הייתי אז ברצועת עזה, שהייתה עודנה תחת שליטה ישראלית, ותחושה של אופטימיות שקרנית, כזו שלא רמזה על האינתיפאדה השנייה שעמדה בפתח, ריחפה באוויר. חשש מוחשי יותר, אם אני זוכר נכון, עורר דווקא באג 2000, שעל-פי התחזיות עמד לשתק את העולם עם כניסתו למילניום החדש.

אנחנו מדברים על ימי טרום אייפד, טרום אייפון, טרום פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר. ימים שבהם דנה אינטרנשיונל הביאה את האירוויזיון לתל-אביב והמעגל של דן שילון היה הדבר החם ביותר על המסך. ימים שבהם אהוד ברק מביס את נתניהו בקרב על ראשות הממשלה ומנצ'סטר יונייטד זוכה בליגת האלופות לאחר ניצחון אדיר בגמר על באיירן מינכן. ובכלל, גם אם מדובר בתחושה נוסטלגית, נדמה שעוד הייתה בעולם תמימות שכבר אינה קיימת היום. כזו ששמורה לאנשים שטרם יודעים שבעוד זמן לא רב הם עומדים לחזות במגדלי התאומים קורסים בשידור חי.

בתוך כל אלה, בציר 1999 בבורדו היה כזה שלא נצרב בזיכרון הקולקטיבי של שוחרי היין כמשהו שמדברים עליו יותר מדי. זה בציר שסגר את שנות ה-90 הגשומות ונפל בתווך שבין שנת 1998, שגם היא לא הוציאה את המבקרים מכליהם, לשנת 2000 הנפלאה. ואם 2000 היה בציר שבו כל מטאטא ירה, אז שמו של בציר 99' יצא ככזה שיש בו מנעד רחב של יינות טובים מאוד, שהגיעו בעיקר מיקבים טובים ובעלי יכולות, לצד יינות בינוניים ואף יינות רעים. לכן, לא מעט בגלל נתוני הפתיחה שהשאירו את כל האפשרויות פתוחות, היה מעניין לחזור אל היינות הללו ולהעריך כיצד הם נטעמים לאחר שני עשורים.

 

עונת הגידול

לו היו דורשים ממני לסכם את בציר 1999 בשתי מילים בלבד, אין ספק כי הבחירה הייתה נופלת על חם וגשום. עונת הגידול נפתחה עם תנאים אופטימליים והמשיכה עם חודשי יוני-יולי חמים ויבשים, אשר בסך- הכל ניבאו טובות עבור המגדלים. בתחילת אוגוסט חל המפנה הראשון של העונה, כאשר גשמים עזים פקדו את אזור בורדו ונרגעו רק בחלוף השליש הראשון של החודש. מאמצע אוגוסט ועד תחילת ספטמבר השמיים התבהרו והיה נדמה שבכל זאת מתקרבים לעבר תנאי בציר נוחים יחסית. אבל אז, ב-5 לספטמבר, סופות ברד כבדות היכו בעיקר באזורי הכרמים המובחרים ביותר של סנט-אמיליון, ולאחריהן חזרו ארובות השמיים להיפתח ב-12 לספטמבר והמטירו גשמים על בורדו. הבציר עצמו התקיים בין ה-12 לספטמבר ל-5 לאוקטובר תחת ממטרים כבדים.

לפחות על הנייר, בצירים גשומים מהסוג הזה עשויים להוביל לקבלת ענבים מדוללים שריכוז טעמיהם אינו מספק. כדי להגיע לתוצאות טובות, יקבים שיכלו לעמוד בכך נאלצו לבצע סלקציה מדוקדקת של ענבים שייכנסו ליין הראשון. בתקופה הזו גם הטכנולוגיה בבורדו דיברה לא מעט, כאשר בחלק מהיקבים עבר התירוש תהליך של אוסמוזה הפוכה כדי לנדף ממנו מים ולרכז את טעמיו.

היינות

אם בדרך כלל ניתן לציין עבור כל שנת בציר את תתי-האזור המצטיינים והמאכזבים שלה, אז ב-1999 הדברים לא היו חד-משמעיים. זו לא שנה של גדה ימנית או שמאלית וגם לא כזו שניתן לאפיין בה בכלליות תתי-אזורים מסוימים, שכן בכל אזור הופקו יינות במגוון רחב של איכויות. הגורם המכריע היה בעיקר יכולותיו של כל שאטו להתמודד עם אתגרי הבציר ולקבל החלטות נכונות.

ובכל זאת, לפחות בהסתמך על חוות דעת שכתב רוברט פארקר באותן שנים, שהיו ללא ספק תור הזהב שלו בבורדו ובכלל, אזור סנט-אסטף הצפוני היה היחיד שהוציא באופן גורף יינות מאכזבים. קשה להעריך אם אכן מדובר במדגם אזורי מייצג, אבל Cos d'Estournel 1999, שבדרך כלל נמנה על העילית של סנט-אסטף, היה רחוק מלהציג את האיכויות ההדוניסטיות שאני רגיל לקבל ממנו באופן די עקבי. זה לא היה יין רע, את זה צריך לומר, אך לא ניכרו בו האלגנטיות, הקסם והחן שקוס ד'אסטורנל מספק כמעט מדי בציר, לרבות בציר 1998  נטול הזוהר.

לעומתו, יין שהפתיע לטובה והגיע מיקב בעל שם צנוע יותר היה Chateau Giscours 1999. השאטו ממארגו, שבשנות ה-90 המוקדמות יותר ידע תקופות פחות טובות וקשר את שמו בשערוריות של מרמה, נכנס בסוף העשור לעידן מבטיח בהרבה. הז'יסקור 99' אמנם לא היה שופע ועשיר כמו זה שמאפיין את היין של היקב מבציר 2000, אך הוא הציג פרי פריך, רענן ומלא-חיים, שנמצא כעת בשיאו של חלון השתייה.

שני יינות בטעימה הנוכחית הגיעו מסן-ז'וליין והיו נהדרים אף הם, כאשר המועדף עליי היה Chateau Talbot 1999. טאלבו, יקב שנדמה שאף פעם לא זוכה להערכה הראויה לו, הצליח להפיק בשנת בציר מאתגרת בורדו קלאסי ועמוק שמתבגר בחן רב. Ducru-Beaucaillou 1999, יקב שבאופן עקבי מוציא יינות מצוינים שמתבגרים לאורך עשורים (שתיתי לאחרונה יין של השאטו מבציר 1975, עוד שנה לא מהוללת, שהיה יוצא מן הכלל), צלח גם הוא את שנת הבציר עם תוצאה מרשימה. זה אולי לא הדוקרו-בוקאיו הטוב ביותר שתטעמו, אך הוא מציג עוצמה, מבנה וריכוז טעמים מספק גם בחלוף עשרים שנה מזמן הבציר.

הופעה סולידית וראויה סיפק גם Chateau Grand Puy Lacoste 1999. השאטו מפויאק, שמדורג ברמת הדירוג החמישית בסיווג יינות המדוק של 1855, הוכיח למי שעוד צריך הוכחה עד כמה הדירוג הזה אינו רלוונטי לזמננו. היין של משפחת בורי הופיע עם נקי ורענן והפגין מבנה מרשים וניצוצות של אופי אזורי. למרבה הצער, מקבילו משנת 2000 שנטעם לצידו היה משועם ולא איפשר להתרשם מההבדלים בין שנות בציר עוקבות בעלות מאפיינים שונים כל-כך.

ומה לגבי הגדה הימנית? אם צריך לשפוט בהסתמך על שני היינות שנטעמו בטעימה, Chateau La Conseillante 1999 ו-Chateau Tertre Rotebouef 1999, אז גם שם התקבלו יינות שבהחלט מספקים את הסחורה, בטח כאשר מדובר בשנה שלא מעוררת ציפיות גדולות. מבין שניהם, הטרטרה רוטבף נתן את המופע המלא היותר עם פרי בשל עשיר ומעט מתקתק, אך גם מאוד רענן ומלא-חיים. למעשה, זה היה אחד מהיינות המצטיינים של הערב.

ולכל ערב יש גם מנצח, ובאופן לא מפתיע היה זה Chateau Latour 1999 שסגר את הטעימה ולקח את כל הקופה עם טור-דה-פורס של עוצמה, מורכבות, כוח ואלגנטיות. יין שרק נכנס לחלון השתייה שלו ועתיד להוסיף להתפתח ולהתרכך בעשור החדש שאליו אנו נכנסים. לצידו, במה שהיה אמור להיות קרב של ענקים, עמד Chateau Haut-Brion 1999, אך אלוהי היין היה לרעתנו בערב הזה, והבקבוק היה משועם למחצה ולא ניתן לשיפוט. יש גם ימים כאלה.

סיכום

נכון שבציר 99' לא ייכנס לספר הימים של ההיסטוריה הבורדולזית, אך לפחות ברמת היקבים המדורגים של המדוק הוא מספק תמורה נפלאה. זה היה ערב שבו אף אחד מהיינות לא הרגיש מעבר לשיאו, ולמעשה כל היינות שהיו תקינים סיפקו הופעה טובה, כזו שגם מייצג את האופי האזורי של בורדו וגם תעלה על התחזיות הקודרות של שנת הבציר. אם אתם מסתובבים קצת בעולם, אז אני בהחלט ממליץ לכם לנסות לאתר בחנויות יינות כמו ז'יסקור 1999 או גראן-פוי לאקוסט 1999, שנמכרים עכשיו במחירים נוחים יחסית ומספקים חוויית שתייה אלגנטית ומספקת.