סיכום טעימת עשרים שנה לבציר המילניום בבורדו

בציר 2000 בבורדו נחשב לאחד המובחרים באזור מאז החל המילניום החדש. טעימה רוחבית של יינות מהגדה השמאלית לימדה שההייפ היה מוצדק

דווקא בימים שבהם לשתות בורדו נחשב למנהג מיושן ולא עדכני, אין כמו טעימה של מגוון יינות  מבציר 2000 המצוין כדי להזכיר בפעם המי-יודע-כמה את כשרונם של היינות הללו להשתבח עם הזמן ולספק חוויות שתייה הדוניסטיות ומרגשות.

בהתייחסם לעונת הבציר, הצרפתים נוהגים לומר שחודש יולי מכריע לגבי הכמות, אוגוסט לגבי הסגנון וספטמבר לגבי האיכות. התאוריה הזו הוכיחה את עצמה בשנת 2000. חודש יולי היה קריר וגשום ולא בישר על שנת בציר גדולה שעומדת בפתח. לאחר מכן, באוגוסט, הגיעה לבורדו מערכת חמה ויבשה שסייעה לענבים לפתח בשלות ומבנה טאני שניכר היטב ביינות שהתקבלו מאוחר יותר, ובספטמבר הגיעה העונה לשיאה עם תנאים אופטימליים להבשלה לפני הבציר. עם תנאים שכאלה זו אמנם לא שנה מושלמת מבחינה אקלימית כמו 2005 ו-2009, אך היא ללא ספק מצטרפת אליהן כשנות הבציר הטובות ביותר של העשור הראשון של המילניום החדש, ולפחות מבחינתי היא המועדפת מבין השלוש.

היינות של 2000 נזקקו לזמן בבקבוק.  זה בציר טאני, מרוכז ועוצמתי. יחד עם זאת, מדובר בבציר מהסוג שבו כל מטאטא יורה. כמעט כל יין שדוגמים משנת הבציר הזו בבורדו, והכוונה כאן היא לרמת קרו בורז'ואה ומעלה, נטעם מצוין בחלוף 20 שנה מהבציר. זה אמנם טבעי לחלוטין כאשר מדובר ביינות מיקבים שמדורגים גבוה למעלה כמו שאטו מארגו ושאטו לאפיט-רוטשילד, אך גם יקבים שיינותיהם נמכרו אז במחירים צנועים בהרבה, מאלסקו וז'יסקור למשל, נותנים בשנת הבציר הזו תמורה נדירה עבור ההמתנה הארוכה.

בטעימה הנוכחית, שנערכה בשבוע שעבר בחסות נדיבותם של צמד אספני יין מקומיים, נפתחו לטעימה 15 יינות מבציר 2000 שמקורם בגדה השמאלית של בורדו. כל היינות הגיעו מיקבים שמדורגים ברשימת הסיווג של 1855, אשר השפעתה על יקבי האזור משמעותית עד לעתם היום הזה.

מארגו מעל כולם

כל ערב צריך מנצח, ובערב הזה הדוז-פואה הלך ישירות לזרועותיו של שאטו מארגו 2000- יין כמעט מושלם, עתיר ניואנסים וקסם, שגם בחלוף שני עשורים עדיין טומן בחובו אלף שכבות של עומק וטעמים שעדיין לא נפתחו לחלוטין. יין שיהיה תענוג לשוב ולגלות כיצד התפתח בעוד עשר שנים.

לא הרחק מאחוריו, באופן שאינו מפתיע, התייצב שאטו לאפיט-רוטשילד 2000, שהציג מפגן כוח מרשים ואופייני ליצרני העלית של יינות פויאק. זה יין שמתחיל רק עכשיו לגשש את דרכו לעבר חלון השתייה שלו, אך למרות זאת לא קשה לזהות שמדובר בקלאסיקה נוספת של היקב: הפרי בשל, נקי ומעט ירקרק, ניחוחות הגרפיט מובחנים והמבנה הטאני השרירי והמלוטש שמזוהה עם היקב בא לידי ביטוי באופן מושלם . יין מילניום הדוניסטי שצריך עוד זמן כדי להפיק ממנו את המרב.

בין שני היינות שמדורגים בקבוצה הראשונה של יינות בורדו (First Growth), התמקם בטעימה הנוכחית שאטו לה-מסיון-הו-בריון מאזור פסאק-לאוניאן, שהופיע במיטבו עם פרי אדום נדיב, עמוק, מורכב ויפהפה. הסיומת מרשימה, מינרלית ולא-נגמרת. מבין הבצירים שטעמתי מהשאטו הזה, 2000 הוא לבטח הטוב ביותר.

נפלאים במחירים נמוכים יותר

כדי להעמיד דברים בפרספקטיבה נכונה, הכוונה היא למחירים שנעים בעולם בין 80 ל-200 דולר. לא זול, אבל גם לא היסטרי ביחס ליינות בגיל הזה, קל וחומר כאשר מחירו של לאפיט סובב סביב 1500 דולר ושל לה-מיסיון-הו-בריון סביב 700 דולר.

שאטו מאלסקו 2000 מאזור מארגו, יין שנמכר במחיר של 70-100 דולר בדרך כלל לאחר הבציר, הדגים כיצד בשנים מהסוג הזה יקבים מסוגו מסוגלים להתעלות ולהניח על השולחן יין מעולה. יין לא פחות מנפלא, שנמצא כעת בשיא חלון השתייה שלו ומספק חוויית שתייה עשירה, מתובלת ומאוזנת להפליא, שנשענת על מרקם רך ואלגנטי ופרי שקשה להתנגד לו.

יין נוסף שהיה קשה להתעלם מנוכחותו הוא שאטו דוקרו בוקאיו 2000 מסנט-ז'וליין. היקב הזה, ששומר על עקביות ונוטה שלא לאכזב, הפגיז בשנת 2000 עם יין ששילב היטב בין מבנה וריכוז לרעננות ואלגנטיות. סנט-ז'וליין קלאסי, ממש לפי הספר, שמספק לך את כל מה שאתה מצפה מיין בורדו איכותי בגיל הזה.

כדי להשלים את תמונת המצטיינים הגיע פלייט שהפגיש ראש בראש שניים מטובי היקבים בפויאק- שאטו פישון לונגוויל ושאטו פישון-לונגוויל-קומטס דב לאלאנד. שני היינות הופיעו במיטבם, עם עדיפות בנקודות לטעמי לטובת הראשון שהיה נדיב והדוניסטי יותר. לעומת זאת, מי שמחפש פרי עדין ומעט פחות בשל ימצא עניין רב בקומטס-דה-לאלאנד המעודן יותר.

יינות מומלצים נוספים בגזרה הזו:שאטו סמית'-הו-לאפיט, שאטו מאלארטיק לאגראווייר.

מאכזבים? הכל יחסי בחיים

המאכזב העיקרי של הערב היה שאטו לאוויל לאס-קס 2000 מסנט-ז'וליין. קשה לומר אם מדובר במקרה חד-פעמי של הבקבוק הספציפי, אבל הפרופיל הארומטי נטה לכיוון חד-גוני של פרי אפוי וגם על החך היין הרגיש בשל מדי ומפותח לגילו.

יין נוסף מסנט-ז'וליין שלא הצליח לרגש אותי הגיע משאטו ברנר-דוקרו. היין בהחלט טוב וקשה להגדירו כמאכזב, אך יש לומר את האמת וביחס לשנת הבציר וליינות שהוא נטעם לצידם הוא פשוט החוויר. את אותם הדברים ניתן לומר גם על בראן-קנטנאק 2000 שהציג סיומת קצת כפרית ונטולת מיקוד. שוב, יין בהחלט ראוי לכל אחד מימות השנה, אך כשהוא נבחן ברזולוציות של טובי היקבים באזור ההבדלים באים לידי ביטוי.