מה מסתתר ברמת-רזיאל?

שני מיזמים חדשים ומסקרנים קורמים עור וגידים ביקב הישן של דומיין דו קסטל ברמת-רזיאל

 

נכון שהיום זה נראה כאילו יקב דומיין דו קסטל שכן מאז ומתמיד במבנה המודרני והמרשים ביד-השמונה, אבל עד לפני חמש שנים עוד יוצרו היינות ברמת-רזיאל, בשטח שסמוך לביתו של הבעלים אלי בן-זקן. המבנה, שעבר הסבה מאורוות סוסים ליקב לאור ההתפתחות המפתיעה של קסטל באמצע שנות ה-90, עדיין עומד על כנו כמונומנט היסטורי שיכול לספר את סיפור התפתחותה והתבגרותה של תעשיית היין הישראלית. יחד עם זאת, אל לכם לטעות ולחשוב שבקסטל הותירו את היקב הישן לעמוד בחצר כפיל לבן.

הגעתי לרמת-רזיאל בבוקר יום ראשון במטרה לקיים ראיון עם אלי בן-זקן למדור שלי במגזין השולחן (הראיון יופיע בהמשך גם באתר זה בגירסה מלאה ומקיפה יותר). מבלי לעשות יותר מדי ספויילרים, אני יכול רק לומר שהיה ראיון מעניין שאני מאמין שיעורר לא מעט הדים בעת פרסומו. הדרך למושב בעת הזו של השנה עוצרת נשימה. הפריחה נמצאת בשיא תפארתה והעצים שמתנשאים מעלה  משני צדדיו של הכביש הצר מספקים תחושה של נסיעה באביב האיטלקי. בדרך עוד הספקתי לחלוף על פני הפנייה ליער הקדושים, מקום מושבו של יקב פלם, ולא יכולתי שלא לחשוב כמה חבל שהאזור הזה לא מצליח לפתח יותר תיירות סביב תעשיית היין שלו. פשוט פספוס אדיר.

הביקור ברמת-רזיאל סיפק לי סוף סוף הזדמנות להיחשף לדברים שנעשים היום ביקב הביתי והצנוע שניפק את יינות קסטל החל בבציר הביכורים ב-1992 ועד בציר 2014. המיזם הראשון, ולטעמי המסקרן ביותר, הוא יין מבעבע שעליו עמלים בקסטל כבר מספר שנים. כחלק מתהליך הלימוד, אף נסעו אנשי היקב למסע באזור שמפיין במהלכו שאבו ידע והשראה ממספר יצרנים אותם ביקרו.

יינות הבסיס ליין המבעבע נמצאים כרגע במכלים, והם ברובם בלנדים של ענבי שרדונה ופינו-נואר, כאשר האחרונים מגיעים מהצפון ולא מאזור הרי יהודה. בחלק מהמכלים אפשר למצוא ערבוב של בצירים 2016, 2017 ו-2018 שילכו למבעבע נון-וינטאג', וחלק אחר מאחסן יינות שיישאו בעתיד על תוויתם את שנת הבציר. חומר הגלם שטעמתי מצוין-פריך, חד וחומצי, ומעניין כיצד הוא יבוא לידי ביטוי בסיום התהליך, שכן זו תהיה הפעם הראשונה שבקסטל יתנסו עם הטכניקות שכרוכות בייצור יין מבעבע בשיטה המסורתית. בעוד שלוש-ארבע שנים נדע, אבל הניסיון מלמד שבדרך כלל שבקסטל נוגעים במשהו, הם לומדים אותו לעומקו והתוצאות בהתאם. אם יש משהו שאפשר לדעת מבלי לחכות יותר מדי, הוא שהעבודה על היין המבעבע גרמה למחשבה מחודשת על תהליך עשייתו של יין השרדונה הלא מבעבע של קסטל. המנכ"ל אלעד כץ סיפר לי שהתוצאה המצוינת של יין הבסיס למבעבע הוכיחה להם שניתן לבצור את הענבים מעט מוקדם יותר ובכך לקבל יין עם שיעור אלכוהול נמוך יותר שעדיין שומר על ריכוז טעמים מרשים. את התוצאה אפשר לחוש כבר בטעימת חבית של בציר 2018 של ה-C שרדונה, שבעיני הולך להיות יוצא מן הכלל.

במקביל ליין המבעבע, קורם עור וגידים ברמת-רזיאל מיזם נוסף ומסקרן, אך בן-זקן מעדיף בינתיים לשמור אותו בסוד לפחות לעוד חודש-חודשיים. אני יכול רק לומר שלפחות מבחינת אופיו של המיזם, הוא שונה מאוד ממה שהתרגלנו לראות מקסטל. בינתיים אעצור כאן ואכבד את בקשת היקב, אך אני מבטיח שתהיו הראשונים לדעת.

לאחר הסיור ביקב ברמת-רזיאל, התיישבתי לטעום עם בן-זקן מספר יינות ישנים וחדשים של קסטל. גולת הכותרת של הטעימה הייתה ה-C שרדונה 2009 של היקב, שעורר בזמן יציאתו לא מעט מחלוקות ולדברי בן-זקן אף פגע במוניטין של היין הזה ששוקם מאז. בזמן יציאתו של היין לשוק הוא הפגין ניחוחות חזקים מאוד של חיזור. סומלייה שדיברתי איתו, שעבד באותה תקופה באחת המסעדות הבולטות בתל-אביב, סיפר שלקוחות רבים שהיו רגילים לשרדונה של קסטל הזמינו את היין וביקשו להחזירו מאחר ולא זיהו בו את האופי המוכר של היין. מבקר היין דניאל רוגוב ז"ל נתן ליין בזמנו את הציון 91-93 ובן-זקן מספר שמאוחר יותר הנמיך רוגוב את הציון משמעותית ואף הפציר בלקוחות להחזיר את היין ליקב. כך או כך, אין אף יין של קסטל שיצר סביבו כל-כך הרבה גלי-הדף כמו השרדונה מ-2009, קל וחומר כשמדובר ביקב שרגיל לביקורות משבחות ובצדק.

אז איך היין הזה מופיע בחלוף עשור מהבציר? יפה מאוד. החיזור עדיין נוכח אך עוצמתו התרסנה משמעותית, ומתחת מגיח שרדונה ישראלי שהצליח לשמר את המבנה שלו ואף יותר מכך לשמור על רעננות יוצאת דופן ליין לבן ישראלי בגילו. מצד שני, כמה אנשים באמת רכשו את היין הזה בזמנו על-מנת ליישן אותו למשך עשר שנים? כנראה לא הרבה. אם אפשר ללמוד מזה משהו זה שביקורת יין, תהיה טובה ומנומקת ככל שתהיה, נכונה בעיקר ליום בו היא נכתבת. נכון שניתן לעשות ספקולציות שמבוססות על ניסיון, אך בסופו של דבר יין הוא משקה דינמי שמשתנה עם הזמן, ולפעמים השינוי הולך דווקא למקום לא צפוי. זה יכול לבלבל, אך זה בוודאי גם חלק מקסמו של המשקה הזה. לסיכום, אם אתם במקרה מחזיקים בקבוק של C שרדונה מ-2009, עכשיו זה הזמן לפתוח אותו וליהנות ממנו.

 

La Vie Blanc 2018

בשנה הזהו הבלנד השתנה ואל ענבי הסוביניון בלאן והשרדונה צורפו ענבי ויונייה שהחליפו את הגוורצטראמינר של הבצירים הקודמים של היין. כך או כך, האופי נשאר דומה לזה של בציר 2017 וגם השנה היין מפגין ארומטיות אביבית של פרי טרופי, פרחים לבנים ומעט תווים ירקרקים. הוא מגיע ב-12% אלכוהול ומספק לגימה קלה לשתייה, מרעננת ומתובלת. אם השרדונה הוא האריסטוקרטיה של קסטל, הל-וי הוא קסטל פור דה פיפל, וככזה הוא עושה את מלאכתו נאמנה. ציון:89

La Vie Rouge 2017

בלנד טעים ונגיש של קברנה סוביניון, מרלו, סירה ופטי ורדו, שמבלה את רוב זמנו בטרם הביקבוק במכלי בטון. על אף שמדובר ביין האדום השלישי של היקב התחושה היא שעם התקדמות הבצירים הוא הולך ונהיה רציני, בוגר ושלם יותר. גם אם איכות הפרי בבציר הזה לא משתווה לאלגנטיות ולבשלות המושלמת של 2016, מדובר ביין שנותן גמול מצוין למחירו. זה קורה לאו דווקא הודות למבנה או לריכוז הטעמים, אלא יותר בגלל המרקם הרך והתיבול העדין שמשווים ליין הזה המון חן, סקסיות ורעננות. ציון:89

C Blanc du Castel 2017

כמיטב המסורת השרדונה של קסטל מבגיר קרוב לשנה בחביות כאשר שליש מהן חדשות. כמו כל בציר בשנים האחרונות האף מעט מחוזר וחושף ארומות של אבק שריפה, ולאחר מכן מגיחים ניחוחות של וניל ופרי טרופי בשל. המרקם עשיר, קטיפתי וקרמי אך זקוק לזמן נוסף כדי להיפתח ולתת ביטוי לריכוז הטעמים, ואילו הסיומת ארוכה, מינרלית, יבשה ומתובלת. בלאן דו קסטל קלאסי, אלגנטי ומאוזן, לא פחות ולא יותר, שהייתי ממתין עם חליצתו שנה-שנתיים. ציון:91

C Blanc du Castel 2009

לא ניתן להתעלם מההיסטוריה של היין הזה, אבל בטעימה הנוכחית הוא מופיע במיטבו (וטעמתי אותו פעמיים, משני בקבוקים שונים, באותו יום). החיזור נוכח אבל מרוסן בהרבה, והיין מופיע על החך עם פרץ של רעננות שלא חושפת את גילו האמיתי. הפרי מינרלי, מלוח, וניכר כי החמצון האיטי סיגל לו טעמים עדינים של שקד קלוי. קשה היום להתחקות אחר המסלול שעבר היין הזה, אבל אם אתם מחזיקים אחד כזה בבית זה בדיוק הזמן לשלוף אותו מהמקרר. ציון:92

Grand Vin 2010

גראן וין מבציר חם וקשה במיוחד (לפחות ככה חשבו עד 2015 המקולל). היין הזה מוכיח את היכולת של היקב להוציא מוצר ראוי שעומד בסטנדרטים גם בשנים מאתגרות. הפרי בשל, מרוכז, עסיסי, בשרני ועשיר. היין מרגיש צעיר ורענן, אך המבנה הטאני שלו קשיח ומוצק יותר ביחס ליינות מקבילים של קסטל בני גילו. קצת קשה להעריך עד כמה זה הולך להשתנות, אך התחושה שלי היא שמדובר ביין שיכול להתיישן עוד 7-8 שנים לפחות. יחד עם זאת, אני מעריך שיהיה נכון לגשת אליו בעוד שלוש-ארבע שנים. ציון:90

Grand Vin 2012

גראן וין קלאסי של קסטל משנת בציר שלדברי אלי בן-זקן אין מה לספר עליה יותר מדי. זה יין שכאשר אתה לוגם ממנו אתה מרגיש שהוא נכנס ממש לפני רגע לחלון השתייה המיטבי שלו, שכן הוא חושף מחד את הפרי הצעיר והרענן ומאידך את ריבוד השכבות, הריכוז והמרקם האלגנטי שהיין מפתח ומשחרר עם הזמן. יין מאוזן, נקי, הרמוני ומקסים, שהוא סוג של טקסט-בוק לכיצד צריך להיטעם גראן-וין בגיל 7-8 שנים. ציון:92