לפני 4 שנים הימרתי שהמינוי הזה יהיה הצלחה גדולה. האם צדקתי?

 גיא אשל מתחיל שנה חמישית כיינן ראשי של יקב דלתון, מוציא פט-נאט מסמיון וגם את מתתיה 2014, יין הדגל של היקב שרומז כי קברנה-סירה הוא הבלנד הנכון לדלתון

לפני ארבע שנים, בפברואר 2015, סיכמתי במדור היין שלי בעיתון הארץ את רשמיי מתערוכת סומלייה. כמי שלא מאמין בסיקור רשמי טעימה באירועים המוניים מהסוג הזה, בחרתי להתייחס למגמות בענף היין הישראלי שהסתמנו בצמד ימי התערוכה. הבולטת שבהן, סברתי אז, הייתה הצטרפותם לשוק העבודה של ייננים צעירים ומדופלמים, ששבו לישראל לאחר שסיימו את לימודיהם מעבר לים והשתלבו בעמדות מפתח ביקבים מקומיים. ארבע שנים חלפו, ושלושת השמות הראשונים בהם נקבתי באותו סיכום: לין גולד, יעל סנדלר ועמית טולדו, כבר לא מחזיקים באותם תפקידים ולמעשה כלל לא מועסקים ע"י יקבים מקומיים ככל שידוע לי. ומה עלה בגורלו של השם הרביעי, שלטענתי היה המינוי המסקרן ביותר באותה שנה? הוא דווקא שרד. גיא אשל, שהצטרף לשורות יקב דלתון ממש לפני התערוכה, שהיוותה עבורו טבילת אש ציבורית ראשונה כיינן ראשי, התחיל לאחרונה את שנתו החמישית בדלתון.

כך כתבתי אז על צירופו של אשל, שהחליף בתפקידו את נעמה סורקין, שעזבה בתום תריסר שנות עבודה בדלתון:" צירופו של אשל, בוגר אוניברסיטת דייוויס שבקליפורניה, הופך את דלתון ליקב שיהיה מעניין לעקוב אחריו בשנתיים־שלוש הקרובות. מסקרן יהיה לחזות בשינוי הסגנוני שיעברו יינות היקב תחת ידיו של היינן הצעיר שנושא עמו, לצד השאפתנות, גם רוח חדשה, גאראז'יסטית ואקספרימנטלית עם השפעות ברורות של קליפורניה החדשה. איך כל המטען הזה אמור להשתלב בתוכניות של יקב שמייצר יותר ממיליון בקבוקים בשנה? נחכה ליינות מבציר 2015. מה שכבר ניתן לומר הוא שמדובר במהלך אמיץ והרפתקני של הבעלים אלכס הרוני, שעשוי להתברר בעתיד כהצלחה גדולה או כפלופ מהדהד. תחושת בטן? האופציה הראשונה."

אז חיכיתי בסבלנות וכעת, כאשר היינות מבציר 2015 כבר נמצאים לא מעט זמן בשוק, הגיעה העת לשוב לאותן תהיות שהפרחתי כבלון לאוויר ולבחון האם אפשר לקבל כבר תשובות.

דבר אחד, שמתייחס לסייפא של דברי, ניתן לקבוע בוודאות כבר עכשיו: ההימור שלקח אלכס הרוני על גיא אשל לא התברר כפלופ מהדהד. היינן הצעיר הגיע עם ניסיון מועט באמתחתו ליקב שמייצר מיליון בקבוקים בשנה, ובמבט לאחור אפשר לומר שכניסתו לתפקיד הייתה מהירה וטובה, בטח בהתחשב בכך שהבציר הראשון שהוא "זכה" לעשות כיינן היקב היה בציר 2015 הידוע לשמצה.  לאחר שהתלוויתי אליו למשך יום שלם בכרמים וביקב, נוצר אצלי הרושם שאשל הצליח לגדול לתוך תפקיד היינן הראשי של היקב ולהוכיח שהוא ממש לא מעבר למידותיו. עכשיו, לאחר שצלח את חבלי הלידה של השנים הראשונות, הוא מסתמן כיינן ששולט היטב בעניינים ומתכנן את דרכו ביקב מתוך ראייה ארוכת-טווח.

אז ברור שכישלון זה לא, אך האם מדובר בהצלחה גדולה כפי שחזיתי? כמובן שזה תלוי בהגדרת המדדים להצלחה, אך לפחות מבחינת העשייה הייננית בשלב הזה באמת מוקדם לקבוע. אם להתייחס ליינות שיצאו ב-100% תחת ידיו וחתימתו של אשל, מדובר בשני בצירים בלבד, אחד מהם 2015, כך שקשה להסיק מסקנות נחרצות מפרק זמן מצומצם שכזה. מה שכן אפשר לומר, זה שבפרק הזמן הזה המשיכו לעשות בדלתון עבודה סולידית וטובה, גם אם עדיין לא ניתן להתרשם מאמירה או טביעת אצבע ברורה של אשל.

דלתון יקב לא קטן, והתחושה היא שאשל נמצא כעת בשלב מתקדם של הכרתם לעומק של חלקות הכרמים השונות וחומר הגלם שהן מספקות לו. התהליך הזה כולל התנסויות שונות בכרם וביקב, ואשל מתנסה עם כעת תסיסות בטכניקות שונות (בין היתר באשכולות שלמים), שימוש בחביות שונות ויצירת יינות חדשים שיבטאו את העשייה שלו. דלתון מייצר יינות ראויים בכל אחת מהסדרות שלו, אך בחמש השנים הבאות יהיה על אשל להגדיר את הסגנון היינני שלו, לחדד את הבלנדים ולגבש את הפורטפוליו של היקב על-פי ראות עיניו. אם מתעלמים מהפן הכלכלי-מסחרי, ייתכן שהמדד להצלחה יהיה יצירת זהות ברורה עבור יינות היקב והכללתם בקבוצת העילית המצומצמת של יינות ישראל. נכון לעכשיו, זה עדיין לא קרה.

גם אם לא ניתן עדיין לזהות קו סגנוני ברור ביקב, אפשר כבר לראות ניצנים להיותו של אשל יינן צעיר שמחובר לטרנדים עולמיים. אם תהיתי כיצד ישתלב האופי האקספרימנטלי שלו ביקב מסחרי גדול יחסית, התשובה הגיעה בדמותו של יין פט-נאט חדש (פט-נאט הוא יין מבעבע טבעי, שמיוצר בשיטה קדומה שבה הבעבוע מתקבל לאחר שפוקקים את הבקבוק בזמן התסיסה האלכוהולית) מענבי סמיון  שטעמתי בטעימת בכורה בעת הביקור ביקב. בטח לא יין שיגדיר את דלתון, אבל תוספת חביבה בכמות מצומצמת שיכולה להפנות את תשומת-לבם של צעירים לעבר היקב.

לפני כשבועיים, השיקו בדלתון את יין הדגל של היקב, מתתיה 2014. השילוב בין קברנה סוביניון לענבי השיראז של היקב מייצר מצב בו השלם גדול מסך חלקיו, וזה ללא ספק היין האדום הטוב ביותר של דלתון כרגע. הבעיה היחידה היא שהיין מתומחר ב-450 שקל ואינו נגיש לרוב צרכני היין. אם בדלתון ישכילו לצאת עם בלנד של קברנה-סירה איכותי ברבע מהסכום, גם במחיר של פחות עץ חדש והבגרה קצרה יותר, יהיה להם יין מצוין ביד. אשל רומז שזה בתכנית, אז נחכה ונראה.

דבר נוסף שגיליתי לגבי היינות החדשים של דלתון, לכל הפחות האדומים מהסדרות הגבוהות יותר, הוא שהם נטעמים טוב בהרבה ביום שלאחר פתיחתם. זה בהחלט יתרון עבור מי שפותח בקבוק וממשיך ללגום אותו לאורך השבוע. רוב הצרכנים, לעומת זאת, פותחים את היין במסעדה או לצריכה חד-פעמית באותו ערב. במקרה הזה מדובר במגרעה, שכן היינות הללו צריכים קצת חמצן כדי לפתח נגישות. אם יש לכם יין של דלתון ואתם מצוידים בדקאנטר, זה הזמן להשתמש בו.

לסיכום, אני ממשיך לתייג את דלתון תחת ההגדרה של "יקב שכדאי להמשיך לעקוב אחריו". אם מצרפים את האמביציה והסקרנות של אשל להשקעה בכורמות וליציבות הניהולית, מקבלים יקב שיש לו את כל המשאבים בדרך למצוינות. האם זה יקרה?  לפני ארבע שנים הימרתי שכן, אז אשאר עם ההימור הזה לפחות לארבע השנים הקרובות.

 

סוביניון בלאן רזרב 2017

כרם אלקוש, הבגרה במכלי נירוסטה בלבד. סוביניון בלאן יפה ובהיר, עם אף ירקרק שמשלב לימוניות, עשבוניות ומעט פרי טרופי מאופק. הפרי בהיר ונקי מאוד, המרקם מלא והחמיצות טובה, מאזנת ומותירה את החך רענן. ציון:90

עלמה אייבורי 2017

85% סמיון מאלקוש, 10% סוביניון בלאן והשאר פרנצ' קולומבר. הבגרה של שמונה חודשים בחביות בנות שנתיים-שלוש. הסמיון, בשילוב העץ, אמנם מספק ממד של רוחב ונפח, אך התחושה היא שגם אם הפרי עצמו טעים, שמנוני ונוטה לאגוזיות, חסרים כאן ריכוז ועוצמת טעמים כדי למלא את החלל הזה, מה גם שהחמיצות נמוכה יחסית. האם זה משהו שהולך להיפתח ולהתפתח עם הזמן? לא בטוח. ציון:87

רוזה עלמה קורל 2017

בלנד של ענבי פינו גרי שהושרו על זגיהם וענבי גרנאש שהבגירו בעץ ישן. בבציר הקודם אהבתי את היין הזה יותר, אך בבציר הזה הוא מציג אף עצי, כאשר גם על החך נוכחות העץ מייצרת מרקם מלא וחמאתי שלא עובד יפה עם הפרי העדין. הכוונה היא לייצר רוזה רציני וגסטרונומי לצד הרוזה הרגיל של היקב, אך כשזה בא על חשבון הרעננות זה לא עובד. ציון:85.

אסטייט רוזה 2018

לעומת הכבדות של הקורל, האסטייט רוזה, אחד מסוסי העבודה הנאמנים של היקב, עושה את העבודה. זהו בלנד של סירה, גרנאש, מורבדר וברברה, שלא מתבייש להחצין את הפרי בזמן שיותר מדי יינות רוזה מקומיים שמים את הדגש על חומצה וחדות בלבד. ואיך הפרי? בהיר, טרי ורענן, עם קמצוץ של מתיקות בקצוות ומרקם רך ומלא-חן. במחיר של 40 שקל, אין הרבה מתחרים. ציון:90

אסטייט גרנאש 2016

92% גרנאש מכרם באבן מנחם בתוספת 8% של שיראז. שליש מהיין תסס באשכולות שלמים וההבגרה נעשתה ברובה במכלי בטון. זה גרנאש ישיר וקומוניקטיבי, פרחוני ומתובל, שאמנם לא מציג עומק ומורכבות אך למרות 15% אלכוהול מספק לגימה קלה וטעימה של פרי כהה, בשל ומתקתק. יין שצריך לצדו אוכל. ציון:88

עלמה סקרלט 2016

בלנד של 60% שיראז מאלקוש ו-40% גרנאש מאבן מנחם. הבגרה בחביות למשך שנה ולאחר מכן כחצי שנה במכלי בטון. בניגוד ליין הקודם שמבוסס על גרנאש עם קצת שיראז, בסקרלט השיראז לוקח את ההובלה ומוסיף ממד של עומק ומורכבות ארומטית שנשענת על שילוב של פרחוניות, בשרניות ועישון. על החך היין מאוזן ומתובל, וגם אם הוא מעט סגור וטאני בשלב הזה הוא מצליח לייצר מספיק עניין ועומק. כדאי להמתין 2-3 שנים. ציון:90

עלמה קרימסון 2016

עלמה קרימסון הוא בלנד שמורכב מ-80 קברנה סוביניון מאזור דלתון, 9% קברנה פרנק, 5% שיראז, 4% גרנאש ו-2% מרלו. הבגרה בחביות למשך 18 חודשים (12 לפני יצירת הבלנד ועוד 6 לאחר מכן). ארומות יפות של פרי אדום-שחור מתובל, ארז וטבק. הפה רך ועגול, עשיר אך לא מוגזם ומציג שפע טאנינים שמשולבים היטב במרקם. כמו הסקרלט, גם כאן התחושה היא שזמן נוסף של 2-3 שנים בבקבוק ייקח את היין דרגה אחת למעלה. ציון:89.

שיראז אלקוש 2016

יין שיראז מאופק ומפולפל שמכוון סגנונית לגירסה האירופאית של הזן מאשר לזו האוסטרלית. גם במקרה הזה התחושה היא שהיין צריך עוד זמן כדי לשחרר את הניחוחות הבשרניים והמעושנים שלו, שכן הוא מרגיש מעט סגור מבחינה ארומטית. הפרי עצמו טוב, מלא-טעם ונוכחות, ואילו הסיומת ארוכה, יבשה, טאנית ומפגינה חמיצות טובה. חזרתי אל הבקבוק יום לאחר מכן, והוא נטעם טוב בהרבה, כך שכדאי לפתוח זמן מה מראש לפני השתייה. ציון:89

שיראז רזרב 2016

הפרי שונה בסגנונו מזה של שיראז אלקוש, ואת האיפוק הארומטי מחליף בישום פראי ואקספרסיבי בהרבה. אם האלקוש מייצג את הצד האירופאי, כאן הרמיזה היא לשיראז אוסטרלי, והיין מרגיש פתוח וניגש יותר. שיראז מלא, עשיר וטעים, שרצוי לשתות ליד תקרובת שמנונית ועשירה. ציון:89

קברנה סוביניון כרם אורגני צבעון 2015

100% קברנה מכרם צבעון, שנטוע על מורדותיו של הר מירון בגובה 700 מטר. תסיסה ספונטנית ולאחר מכן 18 חודשים בחביות אלון. זה קברנה סוביניון גלילי עשיר ועתיר-טאנינים, שמרכיבים עמוד שדרה טאני מוצק ושרירי. אין ספק שבשלב הזה העציות בולטת בכל האספקטים של היין, וביחד עם הפרי הכהה והבשל של שנת הבציר הזו מתקבלת לגימה עמוסה על החך, והתחושה היא שאין כאן מספיק חומצה כדי לאזן או מורכבות כדי לעניין, קל וחומר לנוכח מחירו של היין. ממש כמו במקרה של השיראז, יום לאחר הפתיחה היין נגיש ומוצלח בהרבה. ציון:88

מתתיה 2014

יין הדגל של דלתון, שמציין בשנה הזו את יום הולדתו ה-80 של מייסד היקב, מתי הרוני. בלנד של 70% קרנה סוביניון מכפר-שמאי עם 30% ענבי שיראז מאלקוש. לצורך הפקת הבלנד אשל בוחר את החביות הטובות ביותר, ולאחר יצירתו היין חוזר להבגרה של שנה נוספת בחביות (סך הכל שנתיים). היקב מחזיק את היין שנה וחצי בבקבוק לפני יציאתו לשוק. המרקם חלק וקטיפתי, וההבגרה בבקבוק עשתה ליין טוב- נוכחות העץ לא משתלטת ותומכת יפה בפרי העסיסי והמתובל. מבחינת אופי הענבים של דלתון, הקברנה והשיראז משלימים היטב אחד את השני והיין הזה מרגיש מאוזן, מורכב ונכון מבחינת הבלנדינג יותר מכל יין אחר בטעימה הנוכחית. הסיומת יבשה ומינרלית. היין הטוב ביותר של דלתון, אבל עם תג מחיר של 450 שקל יש לו לא מעט מתחרים בישראל ומחוצה לה. ציון:92