לא קסטל, רזיאל: יין חדש למשפחת בן-זקן

ביקב הישן שבו הופקו יינותיו הראשונים של דומיין-דו-קסטל, מייצרים היום בני משפחת בן-זקן יינות מבעבעים ויין אדום מזני סירה וקריניאן, שבציר הביכורים שלו יצא ממש לאחרונה לשוק. זה הזמן להכיר את רזיאל

את הביקור שערכתי בשבוע שעבר במבנה היקב הישן של דומיין-דו-קסטל ברמת רזיאל, תיאמתי כהרגלי מול מנכ"ל היקב, אלעד כץ, עוד לפני שהתפרסמה ההודעה על עזיבתו את קסטל לאחר שמונה שנים, מתוכן שנתיים כמנכ"ל. לפחות מנקודת המבט שלי, כמתבונן מהצד, נראה כי כץ יכול לטפוח לעצמו על השכם על התקופה בקסטל. הוא היה שותף (בתור משנה למנכ"ל) מרכזי לתהליך העברתו של היקב מרמת-רזיאל למבנה החדש ביד-השמונה ועמד בראש העסק בימים מורכבים שבהם גדל נפח הייצור ושוחררו לשוק מוצרים חדשים. מעבר לאתגרים המקצועיים, יאמר לזכותו של כץ כי מלבד יכולות ניהוליות, שמן הסתם נחוצות לתפקיד כזה, הוא הביא לתפקיד גם תשוקה ואהבה אמיתית ליין. בביקורים שערכתי ביקב קסטל לאורך השנים ניכר היה כי מפעם לפעם הוא צובר ידע והופך לבורג משמעותי בצוות מקבלי ההחלטות המקצועיות של היקב. לקראת פסח יעזוב כץ את קסטל וזהות מחליפו עדיין איננה ידועה, אם כי אפשר לשער שיש רבים שיחפצו במשרה הנחשקת.

מי שיגיע במקומו של כץ יגלה מהר מאוד שמלבד קסטל, מותג חזק ואהוב, יש לו מותג חדש לקדם-רזיאל. מאז שעזבו את רמת-רזיאל לטובת יקב סטייט-אוף-דה-ארט ביד השמונה, התלבטו בני משפחת בן-זקן בנוגע לשימוש שיעשה במבנה הקטן וההיסטורי, אשר שימש להפקת יינות קסטל החל מבציר הביכורים ב-1992. הרעיון הראשון, כפי שכבר פרסמתי בעבר, היה להפוך את היקב לכזה בו מיוצרים יינות מבעבעים בלבד. צוות מטעם היקב יצא למסע בשמפיין שכלל ביקורים במספר בתי-שמפניה, במטרה להעמיק את הידע בנושא, להתרשם משיטות עשייה שונות ובכך לנסות ולגבש, ולו מבחינה רעיונית, סגנון למבעבע החדש. אם כי לאחר שנרכש ציוד ייעודי להפקת יינות מבעבעים וחלק מהם כבר שכנו במכלים, חל שינוי קטן בתוכנית. "הרעיון המקורי היה לעשות יקב מבעבע לחלוטין, מעין בית-שמפניה מקומי" מספר המנכ"ל, אלעד כץ, "אבל החלטנו שזו תהיה כמות גדולה מדי עבור השוק המקומי. השוק של יינות פרמיום מבעבעים ישראליים קטן מאוד וצריך לבנות אותו. כמו כן, גילינו שלייצר מלאי של יינות מבעבעים לוקח המון זמן. בינתיים, המקום עמד ריק יחסית והבנו שאפשר וצריך לייצר כאן עוד יינות".

אלעד כץ בחדר החביות ברמת רזיאל. עוזב בפסח.

ההחלטה לייצר יינות נוספים הולידה את 'רזיאל', יין אדום חדש מזני סירה וקריניאן שיצא לשוק ממש לאחרונה ובשקט יחסי. "כאשר התחלנו לחשוב מה עוד אנחנו רוצים לעשות כאן היה ברור לנו שזה לא עוד קסטל" מתאר כץ אץ התהליך שהוביל ליצירתו של היין החדש. "הייתה הבנה אסטרטגית שצריך לייצר משהו שונה, כזה שיהיה בעל ערך מוסף וגם לא יתחרה בקסטל. אז נכון שבסוף קסטל ורזיאל שייכים לקבוצה שיש לה את אותה הנהלה, אותה מחלקת שיווק ואותה מחלקה חקלאית, אבל זו ממלכה נפרדת לגמרי מבחינת היין".

מי שהופקד על מלאכת הייננות בממלכה החדשה הוא יליד המקום, אופיר כהן, אשר אביו סייע לאלי בן-זקן בבנייתו הפיזית של היקב לפני כמעט שלושה עשורים. ואם בקסטל הרגילו אותנו לסדר היררכי מופתי וקבוע בין היינות אז ברזיאל, לפחות לעת עתה, המוצר הקבוע היחיד שייצא לשוק הוא רזיאל אדום. "העוגן של היקב הוא רזיאל אדום" מסביר כץ, "בלנד שמתבסס על סירה מהכרמים שלנו בצובה וקריניאן שאנו רוכשים מכורם במזכרת בתיה. זה כרם בוגר שהושבח על-ידנו ומלווה באופן צמוד ומלא על-ידי הכורמים שלנו". מעבר לאותו עוגן, התכנית בשלב הזה היא להתנסות עם זנים שונים מבלי להיכנס להתחייבויות. "היה לנו ניסיון לעשות תכנית עסקית" מעיד כץ, "אבל התמצית של המקום הזה היא להיות יקב ניסיוני שבו לא מחויבים לשוק ולמוצרים מסוימים". בשלב הזה, למשל, ממתין בחביות רוזה טעים למדי שככל הנראה ייצא בעתיד לשוק. ומה עם יינות לבנים? כרגע, כך לפחות טוען כץ, אין שום דבר מעשי על הפרק, אם כי נבחנים כיוונים שונים. בהסתמך על חשבון האינסטגרם של אלי בן-זקן, בו הועלו בשבועות האחרונים עשרות תמונות מיקבים בעמק הלואר, אם הייתי צריך להמר אז הייתי שם את הז'יטונים שלי על שנין-בלאן. נחכה ונראה.

הימור אחר שאם היה עליי לקחת בוודאי הייתי נופל בו קשור ביינות המבעבעים, שחלקם כבר מתבגרים בבקבוקים על שמריהם. עד לביקור הנוכחי לא היה לי ספק שהיינות הללו, שמיוצרים בשיטה המסורתית, ימותגו וימכרו תחת השם של קסטל. בסך הכול, מדובר בהנחה הגיונית: אלו מוצרי יוקרה (אני מניח שיימכרו סביב 250-300 שקל) שישתלבו היטב בפורטפוליו לצד הגראן וין וה-C שרדונה, מה שלבטח יקל על שיווקם ומכירתם. ובכן, טעיתי בהנחתי המוקדמת. לדברי כץ, כרגע מסתמן שהיינות המבעבעים יישאו את השם רזיאל. "זה עדיין לא סגור ויש דיונים לגבי זה, אבל אני מרגיש שזה הדבר הנכון ביותר" הוא אומר. "אחרי הכול, היינות האלה מיוצרים כאן, ברמת-רזיאל, ולא בקסטל. אין ספק שזה יעמיד אתגר בפני מחלקת השיווק שלנו".

היקב ברמת רזיאל.

מבין המבעבעים המבוקבקים הזדמן לי לטעום שניים. הראשון היה מבעבע וינטאג' משנת 2018 שנעשה על טהרת ענבי שרדונה. זה מבעבע עוצמתי, מינרלי, פציח, אינטנסיבי ומאוד יבש, שעדיין לא סיגל מהאופי השמרי שבוודאי יגיע עם הזמן. בכל אופן, עושה רושם, לפחות עכשיו, שזה מסוג המבעבעים שסומליירים ישתגעו עליו אבל לקהל הרחב יהיה צריך לתווך אותו. בניגוד אליו, מבעבע NV (בצירי 16, 17 ו-18) שמורכב משרדונה מהרי-יהודה ופינו-נואר מצפון הגולן, מרגיש קומוניקטיבי ונגיש בהרבה. על חשבון יובש ומינרליות מקבלים כאן אופי פירותי יותר ואילו המרקם עגלגל ורך. שני יינות מצוינים שאשמח לחזור אליהם לאחר שישלימו את תהליך ההבגרה המלא שלהם.

לעומת המבעבעים, שבטח יצאו לשוק עוד 3-4 שנים לפחות, רזיאל אדום מבציר 2017 כבר נמצא בתפריטי היין של מספר מסעדות. זה קרה די בשקט, ללא השקה מסודרת וללא פרסום שישפוך מעט אור על המיזם החדש הזה. בכל זאת, לא בכל יום אנשי קסטל מייצרים יין חדש, קל וחומר כאשר מדובר בבלנד של סירה וקריניאן. מי היה מאמין לפני עשור שאלי בן-זקן יהיה חתום על בלנד שכזה?

נדמה שרזיאל 2017, יין הביכורים של היקב החדש, עדיין נאחז בצורה מסוימת בדש מעילו של יקב האב. נכון שקיים הבדל תהומי בין הזנים של קסטל לבין אלו של רזיאל, אך משהו באופיו של היין, בדגש על חתימת העץ המוכרת של יצרן החביות סגאן-מורו, זו שמזוהה כל-כך עם ההיסטוריה של קסטל, מצליח להסגיר את העובדה שמדובר בהורות משותפת. רזיאל 2018, אותו טעמתי מהחבית, כבר עושה צעד משמעותי קדימה בדרך ליצירת זהות מובחנת ליינות היקב החדש. הוא מכיל 50% קריניאן (בניגוד ל-20% ב-2017) ולצורך ההבגרה הופחת השימוש בחביות חדשות ל-25% בלבד. הצעדים הללו לקחו את היין למקום שבעיני הוא צריך להיות- חייתי, בשרני ואדמתי יותר.

לסיכום, אי-אפשר שלא לומר משהו על התווית של רזיאל. היא נקייה ומרשימה, שונה מאוד מזו של קסטל ומציגה לראווה את תואר אבירות המסדר החקלאי שזכה לקבל אלי בן-זקן. מתחת למגן האבירות, באופן שקל מאוד לפספס, מתנוסס סרט שעליו כתוב באותיות קטנטנות 'דרך ארץ קדמה לתורה'. "לרב הספרדי זה לא הפריע אבל הרב האשכנזי לא התלהב מזה" מספר לי אלעד כץ. ואם סביב משפט אלמנטרי כזה כבר לא ניתן לייצר הסכמה, אז אין זה מפתיע שהגענו לשפל פוליטי-חברתי עמוק כל-כך.

 

רזיאל אדום 2017

בלנד של 80% סירה מצובה והשאר קריניאן ממזכרת בתיה. באף מקבלים את ניחוחות האספלט השחור שמספק הסירה, זאת על רקע חתימה עצית שנוכחותה בולטת. על החך היין מציג מרקם קטיפתי, רך ומינרלי בעוד הטעמים נעים על הציר שבין אדמתיות לפירותיות. כמו כן, קיים מרכיב טאני מריר שמתאזן בתיבול העצי המתקתק. זה יין סקסי, נדיב ונגיש, שאין ספק שהוא עשוי ביד טובה, אם כי ניכר שהוא זקוק לכוונון ודיוק נוסף כדי להביא אותו להרמוניה מלאה. ציון:89 (150 שקל)

רזיאל אדום 2018

לעומת קודמו, רזיאל 2018 כבר מרגיש מהודק ומגובש בהרבה. הבלנד בשנה הזו מורכב באופן שווה מענבי סירה מצובה וענבי קריניאן ממזכרת בתיה ויחס החביות החדשות הופחת ל-25% בלבד. התוצאה מעניינת ומלאת אופי- מעושנת, בשרנית, אנימלית- בדיוק העניין שאתה מצפה לקבל מיין מהסוג הזה. הפרי עסיסי ורענן, הטעמים מאוזנים והסיומת מתובלת היטב ומינרלית. ציון: 90-92 (טעימת חבית)