לאחר שמאס בבינוניות של הקאופרטיבים שפועלים סביבו, גרציאנו פרא החליט לקחת את יינות סואבה לגבהים חדשים

יינות סואבה הפכו עם השנים לשם נרדף ליינות לבנים חביבים וזולים שזמינים לרכישה בסופר-מרקט. גרציאנו פרא האמין ביכולותיהם של הזנים המקומיים לספק הרבה מעבר לכך. סקירה

היינות הלבנים של סואבה (Soave) מעולם לא זכו לכבוד יותר מדי גדול, ובצדק. החל משנות ה-70 של המאה הקודמת, אז התעורר להם ביקוש רציני מעבר לים, עסקו הקואופרטיבים המקומיים, שמחזיקים בנתח גדול מסך ייצור היין באזור, בניסיון לספק את הסחורה מבחינה כמותית. גרגאנגה (Garganega), זן הענבים המקומי של סואבה, שמסוגל להפיק יבולים גבוהים, שירת נאמנה את הפילוסופיה העסקית. בדרך הזו, נסללה דרכם של יינות סואבה אל מדפי המרכולים ברחבי העולם, שם הם נמכרו במחירים נמוכים ללקוחות שחפצו ביין לבן זול, קל ומרענן.

בתהליך שמוכר מאזורי יין נוספים, גם בסואבה הלכה והתפתחה לה תנועה של יצרנים שלא הסתפקו בבינוניות. התהליך הזה החל לקרום עור וגידים במקביל לעלייתה של תנועת הסלו-פוד האיטלקית, בימים בהם יותר ויותר אנשים באיטליה החלו להתעניין בדברים שאותם הם מניחים בצלחת ומוזגים לכוס. באותה עת בדיוק, החל לפעול בסואבה גרציאנו פרא (Pra), שהקים את יקבו ב-1983 ומאז הטביע את חותמו על ענף היין האזורי ונחשב היום, לפחות לטעמי, לאחד משלושת היצרנים הבכירים בסואבה. בשלוש השנים האחרונות, גם אם קצת במחתרת, מיובאים יינותיו של פרא לישראל (ע"י חברת בכחוס של היבואן אורי ברוך), ובביקור שערך לא מכבר בישראל דייגו קוראדי, מנהל הייצוא של היקב, הזדמן לי לטעום לרוחב את היינות העדכניים של היקב. ואם אתם מאלו שלא נוהגים לחכות לסוף הטקסט, אז אפשר לחשוף כבר עכשיו שמדובר ביינות מצוינים שמחיריהם רק מספקים תמריץ נוסף להשגתם.

סואבה הוא אזור שממוקם בוונטו שבצפון-מזרח איטליה, בשכנות לאזור היין ואלפוליצ'לה ולא הרחק מהעיר ורונה. כמו אזורי יין איטלקיים אחרים, קיאנטי למשל, גם גבולותיו של סואבה הלכו והתרחבו בהתאם לדרישה הגוברת של יצרנים לייצר כמויות גדולות יותר של יין. כמו בקיאנטי, גם בסואבה האזור ההיסטורי המקורי נקרא קלאסיקו, והוא מתאפיין בטרואר הררי ובאדמות וולקניות, בניגוד לאזורי הרחבה מזרחיים שניטעו בעיקר במישורים. אזור סואבה עצמו מחזיק בסיווג DOC, אם כי ב-2002 נקבעה קטגוריה חדשה של סואבה סופריורה, אשר מגבילה את היבולים בצורה מחמירה יותר וזכתה לסיווג DOCG. בנוסף לכך, בהתאם לתנועה העולמית לעבר סימון ספציפי של חלקות ובמטרה להעלות מעט את קרנו של האזור, חולק האזור לתת-אזורים כאשר בכל אחד מהם צוינו חלקות כרם מסוימות, Cru אם תרצו, אשר ניתן לציין את שמן על תווית הבקבוק. מבחינת הרכבו הזני של היין, מהווה גרגאנגה את הזן המרכזי של סואבה ולפיכך עליו להרכיב לפחות 70% מהיין, כאשר את יתרת הבלנד יכולים להשלים טרביאנו די סואבה (ורדיקיו) וכן זנים בינלאומיים כמו סוביניון בלאן, שרדונה ופינו ביאנקו. בעת הנוכחית, בעיקר בקרב יצרנים שמשקיעים את מרב משאביהם בקבלת איכות גבוהה מהכרם, ניתן למצוא יינות יותר ויותר יינות על טהרת ענבי הגרגאנגה, שמלמדים שבגידול נכון, ובעיקר כזה שמגביל את היבולים באופן משמעותי, ניתן לקבל מהזן הזה יינות אלגנטיים ונפלאים.

בציר ענבי גרגאנגה בכרמים של פרא

גרציאנו פרא, שלשמו התכנסנו כאן, הוא אחד מאותם יצרנים שאחראים לשיקום המוניטין של זן הגרגאנגה ושל יינות סואבה בכלל. הוא גדל כבן למשפחת חקלאים מקומית שנהגה למכור את יבולי הענבים שלה לקואופרטיב, ולאחר שסבו ואביו שלחו אותו ללימודי ייננות, שב גרציאנו לעסק המשפחתי והחל ללטוש עיניים לעבר הגבעות של אזור הקלאסיקו, במטרה לנצל את הקרקעות הוולקניות הסלעיות והעניות יותר לקבלת יינות סואבה בעלי מורכבות ועניין.

מעבר לשאיפתו לעבוד בדרך אחרת ממה שהיה נהוג באזור, נחשב גרציאנו לאחד מחלוצי סואבה בכל מה שקשור לייננות שמתבססת על זנים מקומיים. הוא היה מהראשונים לייצר יינות על טהרת הגרגאנגה, מתוך הבנה שבכורמות נכונה ומאופקת לא יהיה צורך בתוספת של שרדונה או סוביניון בלאן כדי לשוות ליין עניין.  גם עם טרביאנו די סואבה, זן ענבים שבניגוד לגרגאנגה נחשב פגיע וקשה יותר לגידול, היה פרא מהראשונים להתעסק. מונטהגראנדה, יין הדגל של היקב שמכיל 30% ענבי טרביאנו די סואבה, יכול רק ללמד כמה קסם ומורכבות השילוב בין שני הזנים המקומיים של סואבה מסוגל לנפק.

אחת הבעיות שאיתן מתמודדים יצרנים קטנים בסואבה היא מחירי היינות הנמוכים שהתקבעו בשוק בעקבות ההצפה של יינות הקואופרטיב הזולים. המיתוג הזה, שקשה מאוד להתנער ממנו, גורם לכך שלא משנה עד כמה טוב היין שלך, הוא תמיד יקושר לאותה קבוצה של יינות שנמכרת בשלושה או ארבעה יורו בסופר-מרקט. זו בעיה מודרנית, שחוזרת על עצמה במספר לא מבוטל של אזורי-יין איטלקים שבהם פועלים יצרנים חדשים שמנסים לשנות את פני האזור ולהתמקד במצוינות.

על-מנת לבדל את עצמו מהעשייה הרווחת היה גרציאנו פעיל בשנת 2009 בייסודו של ארגון פיוי (Federazione Italiana Vignaioli Indipendenti), שמאגד יצרנים קטנים ועצמאיים אשר חולקים עקרונות וערכים משותפים ובו חברים כיום 12 יקבים מאזור סואבה. החברות בארגון, שמותרת אך ורק ליקבים אשר מגדלים את הענבים בעצמם ומייצרים את היין מהגפן ועד הבקבוק, מונעת מפרא חברות בקונסורציו האזורי של סואבה (הארגון הרשמי שמנהל את אזור ה-DOC), וההשתתפות היחידה מהבחינה הזו באב לידי ביטוי בתשלום האגרה שכרוך בהטבעת שם האפלסיון הרשמי על הבקבוק. נדמה שהתהליך הזה, בו יצרנים פורשים משורות אזור היין הרשמי שבו הם פועלים ופונים לעבר יוזמות עצמאיות, רק הולך להתחזק בשנים הקרובות.

מלבד יינות לבנים מסואבה, מהם מייצר יקב פרא 300-400 אלף בקבוקים משנה, מייצר גרציאנו גם כמות של 50 אלף בקבוקים של יינות אדומים ממוראנדינה שבאזור ואלפוליצ'לה השכן. כעת נמצאים בשוק הישראלי המוראנדינה ואלפוליצ'לה 2018, ביטוי אזורי יפהפה במחיר נגיש לגמרי של 90 שקל, ויין האמרונה של היקב, שרחוק מאוד ממרקמם הריבתי של יינות אמארונה מודרניים רבים מדי.

 

Soave Classico Otto 2018

אוטו, סוס העבודה העיקרי של היקב, הוא דוגמה נהדרת למה שניתן לקבל היום מיקבים איכותיים בסואבה. 100% גארגנגה שהבגירו במכלי נירוסטה בלבד הניבו יין רענן, לימוני ופריך, שמגיע לשיאו עם סיומת מינרלית שמתובלת במרירות הדרים. פשוט, אמיתי, יפה ומאוד מספק ביחס למחירו. ציון:90 (85 שקל)

Soave Classico Staforte 2017

יין שמיוצר בכמויות קטנות ואינו מיובא לישראל לעת עתה. גרציאנו פרא החל לייצר את היין הזה ב-2004 מענבים מהאתרים הגבוהים ביותר שברשות היקב. כמו אוטו, מדובר ביין שמבגיר בנירוסטה בלבד, אם כי במקרה הזה ההבגרה מתבצעת על השמרים עם בטונאז' בתדירות גבוהה יחסית. היין שמתקבל מציג את הרעננות הלימונית הטרייה של אוטו במרקם עשיר, מובנה ומלא יותר, אך כזה ששומר על קלילות ולא נוטה לעומס. הפרי עשיר ומינרלי, מורכב ופרחוני, והסיומת ארוכה ומלאת נוכחות. ציון:91

Soave Classico MonteGrande 2018

מונטהגראנדה, בלנד של 70% גרגאנגה ו-30% טרביאנו די סואבה, נקרא על שמה של הגבעה שעליה נטוע הכרם. בשונה מהיינות הקודמים ולצורך קבלת פרי מרוכז ומורכב יותר מענבי הגרגאנגה, גרציאנו מאפשר לגפן לטפס לגובה ולהיחשף לייבוש תחת השמש (הכרם נטוע בדגם של פרגולה ורונזית). לאחר מכן היין מבגיר כעשרה חודשים בחביות בנפח 3000 ליטר. התוצאה אקזוטית ומרשימה, חושפת פרי שמשלב פרחוניות, פירות קיץ לבנים ותיבול מתקתק ועסיסי. על החך היין מופיע הרמוני ורך, בעוד נוכחות העץ תומכת בפרי ועתידה לדעוך עם זמן נוסף בבקבוק. זה סואבה שאמנם אפשר להנות ממנו כבר עכשיו, אך יש לו לפחות 4-5 שנים להוסיף ולהתפתח. מומלץ בחום. ציון:93

Soave Classico Colle Sant'Antonio 2015

קולה סנט'אנטוניו, 100% גרגאנגה שגדל על אדמות געשיות, הוא ניסיון של יקב פרא לקחת את יינות סואבה למקום העשיר והרחב ביותר שניתן. גם במקרה הזה הענבים עוברים תהליך של ייבוש על-גבי הגפן, והתוצאה היא אף נדיב ועשיר, שמנדף ניחוחות שמשלבים בין פירות כמו אגס וליים לדבשיות מתובלת. מורכבותו של האף באה לידי ביטוי גם על החך. המרקם עשיר, עגול ואקספרסיבי, שונה מאוד מפריכותם של יינות 'אוטו' ו-'סטאפורטה' של היקב. תהליך העשייה הותיר ביין מעט סוכר שיורי, אך המתיקות מרומזת ועסיסית ומתאזנת היטב אל מול החמיצות והתיבול. לסיכום, בין שני הביטויים הבשלים והגדולים יותר, אני סבור שהמונטהגראנדה הוא יין שלם, רענן ומהודק יותר. אך יחד עם זאת, מי שמעדיף קצת יותר משקל ביין הלבן שלו, לא יהסס לבחור בסנט'אנטוניו. ציון:91 (200 שקל)

Morandina Valpolicella 2018

בלנד מסורתי של ענבי קורבינה, קורבינונה, רונדינלה ואוזלטה. הבגרה קצרה בחביות אלון צרפתי גדולות. איזה יופי של ואלפוליצ'לה מקבלים כאן. הפרי בהיר, אנרגטי ורענן, ואל אופיו הדובדבני מצטרף תיבול מפולפל יוצא מן הכלל. זה יין קומפקטי, צנוע וגסטרונומי, אלגנטי מאוד ומבושם, שמשחק בעיקר על מקדם השתיות הגבוה שלו. יופי. ציון:91

Morandina Amarone Della Valpolicella 2013

כשאתה מביט על התווית ומגלה שהאמרונה הזה מכיל שיעור של 16.5% אלכוהול, אתה מתקשה להאמין. זה אמארונה רך, מתובל ומלא-טעם, שמזכיר כמה אלגנטי יכול להיות היין הזה כשהוא מבוצע בידיים נכונות. על חשבון הריבתיות והעומס שמקבלים ביינות אמארונה רבים בני-זמננו, מופיעים כאן תווים פרחוניים יפהפיים, שכבות של פרי עשיר ומתובל ומרקם רך של טאנינים מלוטשים היטב. ציון:93