יקב לוינסון יוצא מהגראז' של פאפא

אחרי שהסעיר את עולם היין המקומי עם המעבר ליקב ברקן, עידו לוינסון מוציא את יקב לוינסון מבית הוריו, מגדיל את הקף הייצור ומשחרר שני יינות אדומים חדשים מבציר 2016. סקירה.

קשה להאמין כמה מהר הזמן רץ. בציר הולך, בציר בא, ובלי ששמת לב, אתה מגלה לפתע שיקב לוינסון (שמזוהה יותר בשמות יינותיו, גאראז' דה פאפא), שנדמה לך שהפציע לעולמנו רק לפני דקה וחצי, נמצא בשטח כבר למעלה מעשור. אמנם עולל במונחים של מורשת יין עולמית, אבל בענף היין הישראלי מדובר בפז"מ שמאפשר רטרוספקטיבה בעלת משמעות. כחלק מתהליך ההתפתחות שלו, החליף היקב לפני מספר חודשים את מקום מושבו והשתקע באזור התעשייה סגולה. השקת הבצירים האחרונים במשכן החדש, שממוקם כמיטב המסורת הישראלית בסמוך למוסך (לפחות השם גאראז' שומר על משמעותו), סיפקה הזדמנות ראויה להצצה לעבר העשייה הקודמת, הנוכחית והעתידית של היקב.

כשעידו לוינסון התחיל לייצר יין בגראז' שבבית הוריו בהוד השרון (בצוותא עם אביו אמנון), הוא היה עדיין יינן צעיר, בראשית דרכו, שהחזיק במשרת יינן שני ברקנאטי (לצד גיל שצברג כיינן ראשי) ובמטען לא מבוטל של אמביציה לנער את ענף היין הישראלי, שסבל אז לטענתו מעודף של יינות קברנה כבדים, בשלים ואלכוהוליים מדי. את התפישה הזו, לה היו שותפים לא מעט ייננים בני דורו, הוא הצליח להנחיל גם ברקנאטי, שם שיחק תפקיד מרכזי בתפנית שלקח היקב לאחר עידן לואיס פאסקו כיינן ראשי. תפנית שכללה את השקת הסדרה הים-תיכונית, שהעמידה במרכז זנים כמו קריניאן, סירה ופטיט סירה ודחקה לשולי הבמה זני קברנה סוביניון ומרלו. בראייה לאחור, מדובר במהלך מקצועי ושיווקי שהתווה את העשייה העתידית של רקנאטי ונחל הצלחה לא מבוטלת. אך מעבר לשותפות ביצירת החזון ובהפקת יינות רקנאטי, לוינסון היה גם זה שידע לדברר בצורה משכנעת את העשייה הייננית של היקב, יכולת שעזרה לו לפתח את עצמו כמותג ותרמה לא מעט גם לנסיקת המיזם העצמאי שלו.

בגיל ארבעים, לאחר שהפך לאב לשתי בנות ועזב את רקנאטי לטובת עמדת יינן ראשי ביקב ברקן, במהלך שעורר הדים כמעט כמו המעבר של לואיס פיגו מברצלונה לריאל מדריד בתחילת המילניום, פוגשים עידו לוינסון קצת אחר. זה לוינסון מיושב ורגוע יותר, אך מעבר לכל בטוח יותר בעצמו, גם אם זה אומר להודות שחלק מהדברים אותם חשב פעם כבר לא בהכרח רלוונטיים. דיבורים בסגנון "לעשות שרדונה בסגנון בורגון" נמוגו להם והומרו במשפטים שמשדרים צניעות ומותאמים יותר למציאות המקומית. היום, כך הוא מעיד, הוא מבין עד כמה ככל שאנו למדים בתחום היין אנחנו עדיין לא יודעים כלום.

ריקושטים של המעבר המתוקשר מרקנאטי לברקן השפיעו מן הסתם גם על המותג הפרטי. ברקן הוא היקב הגדול בישראל ומייצרים בו כמות יין גדולה בהרבה מזו של רקנאטי. משרת יינן ראשי ביקב מהסוג הזה גולשת הרבה מעבר לתסיסות, בטונאז' ופעולות ייננות טכניות. היא מצריכה יכולות ניהול, הן ברמת הכרמים וקבלת ההחלטות והן ברמת המשאב האנושי, קרי ניהול ופיתוח צוות הייננים של היקב. בסופו של דבר זה אומר פחות זמן לדברים אחרים, מה שהביא את לוינסון ואביו להרחיב את הקף העסקתו ביקב של עוזר היינן, סטאס פלדביין, בוגר המחזור הראשון ללימודי גפן וייננות של הפקולטה לחקלאות של אוניברסיטת ירושלים.

שינוי משמעותי לא פחות חל בזהות הכרמים שמהם מגיעים הענבים ליצירת יינות גאראז' דה פאפא. כל זמן שלוינסון עבד ברקנאטי, הייתה לו גישה טבעית לכרמים של היקב וחלק לא מבוטל מהענבים הגיעו מהם (בנוסף לרכישה מכורמים אחרים). המעבר לברקן שינה את המציאות הזו, וכעת מקור הענבים השתנה ומסתמך בחלקו על ענבים מכרמים של ברקן. זה לא בהכרח שלילי-לברקן יש מבחר עצום של כרמים בכל אזורי היין בישראל-אבל זה שונה ומחייב הערכות ולמידה מחודשת. החדשות המעניינות יותר מבחינת הכרמים, הן נטיעה ראשונה ועצמאית של 6 וחצי דונם של כרמי שרדונה לצרכי היקב, שנעשתה לפני כשנה בצובה שבהרי יהודה עם כורמים מקומיים. "הניסיון בצובה הוא לגדל כרם בכיוון ביודינאמי, גם אם לא ניתן לקבל את האישור הרשמי לכך בישראל" מספר לוינסון. "נטענו גפנים בצפיפות גבוהה מאוד, עם גידולי כיסוי (Cover Crop) ושימוש בחומרים אורגניים. ההדליה של הגפן תהיה בצורת גביע או גויו (Guyot) במטרה למנוע כוויות שמש מהפרי ולהגן עליו. בשרדונה אנחנו רוצים לקבל ליבת ענב מאווררת" הוא מסכם.

בנוסף לנטיעה הזו, לוינסון חושף כי נמשך חיפוש אחר אתר מתאים לנטיעת זנים אדומים. הוא מוסיף להביע אמון מלא בזני סירה, קריניאן, פטיט סירה ומרסלאן, מתוך תפישה שזנים אלו מבשילים מוקדם יחסית ומסוגלים לנפק יינות מורכבים, אך באותה נשימה קלים לשתייה ובעלי שיעור אלכוהול נמוך. "אנחנו מחפשים מקומות גבוהים וקרירים לאדומים שלנו ועדיין לא מצאנו" הוא מסביר. לטענתו, ההשוואה בישראל בין יכולותיהם ואיכויותיהם של זנים כמו קריניאן ופטיט סירה לבין קברנה סוביניון ומרלו אינה הוגנת. "מבחינה היסטורית" הוא קובע, "את הנדל"ן האיכותי שנמצא באזורים הגבוהים יותר, תפסו בעיקר זנים בורדולזים ולכן קשה עדיין להשוות". גרנאש, זן שבאזורי יין חמים נוטה לחבור לסירה כחלק מבלנד, לא מוצא מקום אצל לוינסון, בתואנה ש"אין לו את החמיצות שאנחנו מחפשים ביינות שלנו".

היציאה של היקב מהמתחם הביתי לפאתי פתח-תקוה (שכנראה קשורה גם למגבלות שהטיל לאחרונה משרד הבריאות על פעילותם של יקבים ביתיים), היא חלק ממהלך שכולל את הגדלת הייצור. אם כשסיקרתי את היקב בסוף 2013 עוד יוצרו שם 7000 בקבוקים בלבד, אז בבציר הנוכחי כבר שולשה הכמות שנושקת כעת ל-20 אלף בקבוקים בשנה. "מבחינתנו עשינו את המעבר מיקב גראז' ליקב בוטיק" אמר לוינסון. המעבר הזה, כך התברר, הוביל גם להצטיידות בציוד חדש ליקב, שכללה בין היתר מעבר לחביות בנפח 500 ליטר. "אלו חביות שיותר טובות ליין וגם עדיפות לנו מבחינה לוגיסטית. הן מאפשרות לנו לקנות את העץ שאנחנו מאמינים כי הוא האיכותי ביותר, הגודל שלהן מאפשר ספיחה מופחתת של עץ ופחות כניסה של חמצן שזה משהו שאנחנו מחפשים ליינות שלנו".

ואם כבר בשינויים עסקינן, אז אל צמד היינות המקורי, גאראז' דה פאפא לבן ואדום, הצטרף בשנתיים האחרונות יין חדש שעל תוויתו הקדמית מופיע צמד המילים "אשכולות שלמים", שמעיד על הטכניקה בה הוא נעשה. לוינסון הוא אחד מחלוצי השימוש בתסיסה באשכולות שלמים בישראל (תסיסה ללא הפרדה של הענבים מהשזרות), טכניקה שמוכרת יותר מאזורים כמו בורגון וצפון עמק הרון, כאשר השאיפה היא לשוות ליין ממד נוסף של מורכבות ורעננות. גם אם בעיניי זה מעט מוזר שהטכניקה הייננית מופיעה בגדול בחזית הבקבוק, מדובר ביין שכדאי מאוד להתוודע אליו.

מדי יום מתחוור לי יותר ויותר כי בציר 2016 הוא בציר נפלא ליינות אדומים ישראליים. לא ברור אם זה טבע השנה או שמא כולם עשו איזו קפיצת מדרגה טכנית בשנה הזו, אבל במקומות רבים אני מוצא תוצאות טובות במיוחד. במובן הזה, שני האדומים של לוינסון משנת הבציר הזו (גאראז' אדום וגאראז' אשכולות שלמים), שיוצאים בימים אלה לשוק, אינם יוצאי דופן.  גאראז' לבן החדש, פרי בציר 2018, מיוצר עדיין על טהרת השרדונה, רק שבשנה זו הוא כבר תוצר של שילוב של ענבים מהגליל ומהרי יהודה. הוא אמנם שומר על האופי המרוסן שמזוהה עם היקב, אך בכל זאת מרגיש שונה- רחב וארומטי יותר.

אם מישהו במקרה חשב שהמעבר של עידו לוינסון לברקן היה איתות לצמצום הפעילות בגזרת גאראז' דה פאפא, היום כבר ברור שזה רחוק מהאמת. אחרי הכול, גם אם אתה כבר חתום על ייצור של 15 מיליון בקבוקים בשנה, טוב שיש בצד גם משהו לנשמה. ואם להסתמך על הטעימה האחרונה, אז הנשמה הלוינסונית עדיין נטועה עמוק בנבכי יינות גאראז' דה פאפא.

 

לפניכם רשמי טעימה של בצירים נוכחיים. יינות מבצירים קודמים שנטעמו תוכלו למצוא במנוע החיפוש של ביקורות היין בימים הקרובים.

גאראז' דה פאפא לבן 2016

ענבי שרדונה שמגיעים מכרם מנרה שנמצא בגובה 850 מטר. לטעמי זה היין הלבן הטוב ביותר של לוינסון עד עתה ולבטח מהטובים שיוצרו בישראל. תמצאו כאן בשלות יפהפייה ומדויקת, פוקוס ומתח על החך, אנרגטיות ובעיקר עבודה מרשימה עם עץ, שמצליח להיות נוכח ונפקד בו-זמנית. הסיומת קרה, מאוזנת ומינרלית. מרשים.  ציון:93

גאראז' דה פאפא לבן 2018

טעימת חבית. ענבי שרדונה שמגיעים בחלקם מהרי יהודה ובחלקם מהגליל מנפקים שרדונה קצת בשל וארומטי יותר ביחס ליינות קודמים של היקב. המרקם אף הוא מרגיש רחב וקרמי מעט יותר, אך הכול עדיין תחת המתווה המאופק של יינות גאראז' דה פאפא הלבנים שנמנעים מגלישה לטרופיות. טעמי הפרי טובים ומצוידים בחומצה מספקת והתוצאה הכללית אלגנטית ומאוזנת. ציון טנטאטיבי:91

גאראז' דה פאפא אדום 2016

אחרי 2015 שהיה מורכב ברובו מפטיט סירה והיה פחות מוצלח, לוינסון חוזר עם בלנד של פטיט סירה וקריניאן שמרגיש מוצלח בהרבה. חלק מהענבים תססו באכולות שלמים. הבישום הארומטי נעים, מתובל ומגרה. התיבול הזה, שיתכן שמקורו במרכיב האשכולות השלמים, מופיע גם על החך ומתקבל יין עסיסי, מורכב ורענן שמרקמו בשלב הזה עדיין מתעתע בין רוך קטיפתי לבין עוקצנות טאנית קלילה. יין אוכל קלאסי- טעים, מאוזן ונגיש, שמפגין את האופי הקצת מחוזר שלוינסון מחפש ביינות שלו בשנים האחרונות. ציון:91

גאראז' דה פאפא "אשכולות שלמים" 2016

הביקבוק הראשון תחת התווית "אשכולות שלמים" היה בבציר 2014. אלדד לוי ודניאל ליפשיץ, אז עדיין שותפים בתחום יבוא יין, טעמו אצל לוינסון חבית שתססה באשכולות שלמים, שהייתה אמורה להשתלב כמרכיב בגראז' האדום הרגיל, וביקשו לרכוש אותה כיין מבוקבק בפני עצמו. לוינסון אימץ את הרעיון, ובבציר הנוכחי היין פשוט פנטסטי. טעמתי אותו לאורך כל היום מבקבוק שנפתח בבוקר, ואם בהתחלה הוא עוד הרגיש לי קצת יותר מדי מכל דבר, לבסוף גיליתי יין שמטפס עליך עד שאתה לא מצליח להתנגד לו. ביחס לאדום הרגיל הוא בשל ועשיר יותר, עם נוכחות ונפח של פרי שרומז למתיקות. ואם הגראז' האדום אלגנטי, יש משהו באשכולות שלמים שמרגיש סקסי, אפילו מופקר, והעסיסיות הפלרטטנית שלו ממכרת. סופר-טעים. ציון:92