יקב ויתקין מוציא את היין הישראלי הראשון מזן המאקאבאו

תובנה, יין חדש של יקב ויתקין מזן המאקאבאו, ממשיך את מסעו של היקב לחקר הזנים שמתאימים לטרואר הישראלי

 

לפני מספר חודשים, בביקור שערכתי ביקב ויתקין, טעמתי עם היינן אסף פז דגימת חבית מיין לבן חדש שאת זהותו הוא סרב לחשוף. "אני יכול רק לומר שזה זן ענבים שמקורו באגן הים-תיכון" הוא סיפר אז, "שלא יוצר ממנו עדיין יין בישראל". בתחילת השבוע, כמעט חמישה חודשים אחרי אותה טעימה, חשפו אנשי יקב יתקין את היין החדש, ולמרבה ההפתעה מדובר ביין שעונה לשם 'תובנה' ומופק מזן המאקאבאו.

רק מי שמעורה בנבכי הבירוקרטיה של ענף היין הישראלי יודע כמה קשה להכניס לישראל נטיעות של זנים חדשים בשנים האחרונות. התפשטותו של וירוס הליפרול (Leafroll) בכרמי ישראל הובילה למהפכה כוללת בכל מה שקשור להכנסת חומר ריבוי לישראל, באופן שכלל גם לסגירת שערים זמנית לייבוא של זני ענבים חדשים מחוץ לישראל. אסף פז הצליח להכניס לכאן את המאקאבאו לפני כעשר שנים, נטע אותו בגליל בגובה של 550 מטר, שמר על העניין בסוד וחיכה לרגע שבו הכרם יתבגר ויניב פרי איכותי דיו כדי להכניסו לבקבוק שיעמוד בפני עצמו. נכון לעכשיו מדובר בכמויות מזעריות- חבית בודדה של 500 ליטר שמתורגמת ל-645 בקבוקים בלבד. הכמות הקטנה והמוגבלת יכולה להסביר גם את תג המחיר הגבוה של היין שעומד על 169 שקל.

מאקאבאו הוא זן שנטוע בעיקר בצפון ספרד ובאזור לנגדוק-רוסיון שבדרום צרפת. בקטלוניה הוא מהווה מרכיב בתוך הבלנד שמשמש לייצור יינות קאווה (בדרך כלל בצירוף ענבי צ'ארלו ופארלאדה), בעוד באזורים כמו קסטיליה-לה-מאנצ'ה וריוחה (שם מכונה הזן בשם ויורה) מייצרים ממנו יינות לבנים יבשים. בדרום-צרפת המאקאבאו עשוי להיות חלק מבלנד של רוזה ובמקרים אחרים להשתלב בבלנד לבן עם גרנאש בלאן וזנים לבנים נוספים של דרום עמק הרון. כפי שאתם בוודאי מבינים, מדובר בזן ענבים ורסטילי שניתן לקחת אותו לכיווני עשייה שונים. בכלליות אפשר לומר שבציר מוקדם יניב ממנו יינות פרחוניים ורעננים עם חמיצות גבוהה, בעוד בציר מאוחר יותר ירכז את טעמי היין ויביאם למחוזות מלאים ודבשיים יותר.

מעבר לקוריוז המרענן והמעניין בפני עצמו, אני חושב שהיין הזה ממשיך מגמה מבורכת שמתרחשת בענף היין הישראלי בשנים האחרונות, שבמרכזה הפיכתה של ישראל למדינה שטומנת את גאוותה בייצור יינות לבנים. יותר ויותר ייננים מבינים היום שלא מן הנמנע שיהיו אלה דווקא יינות לבנים שיעמדו במרכז העשייה כאן בשנים הבאות. אלו יינות שהם כבר לא מוצר 'נוסף' של היקב, אלא כאלה שיכולים לבטא איכות, מובחנות ואף עניין מיוחד לקהל לקוחות היקב. השאיפה לגלות אילו זנים לבנים מתאימים לטרואר הישראלי על שלל גווניו באזורים השונים, עשוי לקחת את ענף היין למסע מרתק שיגיע לסופו, אם בכלל, בעוד כמה עשורים. נכון לעכשיו, אפשר רק לברך על הצטרפותם למערכה בשנים האחרונות של זנים לבנים חדשים, גרנאש בלאן ורוסאן למשל. אני משער כי עם הזמן ובהנחה שתוצאות חיוביות ימשיכו להתקבל מזנים אלה, הם יהפכו בבוא העת לבחירות ראשונות של יקבים בישראל לנטיעות חדשות על חשבון זנים כמו ויונייה או שרדונה.

 

ויתקין תובנה 2017

עם כל הכבוד להיותו הביטוי הראשון של מאקאבאו ישראלי, הדבר הראשון שבולט לעין ביין החדש של ויתקין זו התווית. היא מאוד לא 'ויתקינית' באופייה, ולפחות לטעמי היא מעוצבת באלגנטיות וטוב טעם. את היין עצמו נראה שפז לקח לכיוון הרענן והרזה יותר מבחינת אופי הפרי, כאשר הבחירה להתסיס אותו בחביות נועדה ככל הנראה להשלים נפח ומרקם שאולי היו מעט חסרים בשל הבציר המוקדם. התוצאה, קל וחומר ביחס ליין ראשון שויתקין מוציאים מהזן הזה, מרנינה ומאוד מעודדת כלפי ההמשך. יש כאן שילוב יפה של פרחוניות וחמיצות הדרים, כאשר ברקע ניתן לזהות תווים עדינים מאוד של דבש ואלון קלוי. היין שופע רעננות ומתקיים בו איזון מדויק בין מלאות המרקם לחדות, בעוד המרכיב המינרלי מזרים מתח וחשמל לאורכה של הלגימה כולה. יופי. ציון:91