יקב וורטמן משיב את הכבוד האבוד של עמק שפיה

במלאות לו עשרה בצירים, יקב וורטמן נמצא בכיוון הנכון. והוא רק יוסיף להשתפר

מבעד לחלון הממורק של חדר הטעימות ביקב וורטמן נחשף מחזה מלבב. ואדי רחב ידיים שמתכנס לראש חץ ומצביע לעבר חוף הכרמל, מציע את אותו רגע נדיר שבו כניסה ליקב משנה את המצב התודעתי ומשכיחה ביעף את צרות העולם החיצון. במדינה שבה יקבים ממוקמים באזורי תעשייה ולא בלב כרמים, זה מחזה לא שכיח.

הדמות המרכזית שמאחורי יקב וורטמן היא חי וורטמן, שהחל את דרכו בעולם היין בשנת 2003, אז נטע גפנים על המדרון שבחצר הבית בשכונת שמבור החיפאית, במטרה ליהנות מיבולן בבוא העת. ארבע שנים אחר כך, ולאחר שחקר וחיפש את האתר המתאים ("היה לי ברור שאני רוצה לעשות יין מהאזור שבו אני חי"), כבר רכש וורטמן חלקות בעמק שפיה שלמרגלות הכרמל, וכיום הוא בוצר שם את ענביו מ-40 דונמים של כרמים, חציים בבעלותו וחציים בחוזי חכירה בלעדיים. את בציר הביכורים שלו הוציא היקב ב-2007 במסגרת ביתית, אך בשנת 2011, לאחר שתפוקתו עלתה, הוא הועתק מבית המשפחה למקום מושבו הנוכחי, באזור תעשיית המזון בחוף שמן. את חדר החביות שהתפנה, תפס מעתה מרכז המבקרים.

וורטמן, שמלבד קורס בבית הספר לעשיית יין של יקב שורק רכש את מרבית הידע שלו בעצמו, מפעיל דגם עבודה שאינו שכיח בישראל: הוא אחראי הן לעבודת הכורמוּת החקלאית והן לעבודת הייננות ביקב. כך, בניגוד לרובם המוחלט של היקבים באותו הגודל (30-20 אלף בקבוקים), הוא נהנה משליטה מלאה גם על ההתנהלות בכרם, החל בהחלטה מתי ואם להשקות וכלה בבחירת מועד הבציר והגבלת כמות היבול. המגע הישיר הזה עם הכרמים בא לידי ביטוי ביינות היקב, שניכר בהם חומר גלם איכותי.

וורטמן מושפע מייננות אירופית של העולם הישן ("הייתי חובב יין לפני שהתחלתי לייצר, כך שהגעתי לתחום לאחר היכרות עם יינות העולם") ומנסה לאמץ את עקרונות הדגמים האירופיים של ייצור יין אזורי. בזמן שרמת הגולן, הגליל והרי יהודה נחשבים באופן מסורתי לאזורי היין המובחרים בישראל, הוא היה ונותר חסיד נלהב של עמק שפיה ומשתמש רק בענבים מאזור גיאוגרפי זה. "כבר בתחילת הדרך האמנתי שהמקום הזה מתאים ליצירת יינות איכותיים ושונים מאלו של הגליל והרי יהודה", הוא מספר. "כשמדברים על טרואר נוטים להתייחס רק לאקלים, אך יש חשיבות מכרעת גם לסוג האדמה. בעמק יש מגוון רחב של סוגי קרקע: גיר, בזלת, צור ואדמה וולקנית בצבעים שונים. מעבר לכך, ישנה הקרבה הממזגת לים, ולכן הימים שלנו בקיץ קרירים יותר. הלחות אמנם עלולה לגרום בעיות עם זנים מסוימים, אבל היא מאפשרת לגפנים לספוג מעט נוזלים בקיץ ובכך מסייעת בקיום חקלאות בעל (חקלאות המבוססת על השקיה במשקעים טבעיים בלבד, באופן ישיר, א"ג) שמועדפת עלי".

לדבריו, הוא אינו משקה לרוב את הגפנים משום שהאזור גשום מספיק, "אדמות העמק יודעות להחזיק יפה מים, והגפנים מתאימות עצמן למצב". מלבד זאת, הוא דוגל בחקלאות אורגנית אף שזו אינה ממוסדת אצלו עם תעודה.

עד המעבר לחוף שמן, ייצר יקב וורטמן יינות אדומים בלבד, ובין אלה מתבלטים זני עמק הרון, וקריניאן בראשם. אך בבציר הנוכחי כבר עלה מספרם של היינות הלבנים על זה של האדומים. וטוב שכך, כי בשלב הזה נראה שדווקא הם גולת הכותרת של היקב. אם הייתי צריך לסווג עכשיו את יינות וורטמן, הייתי מכתיר אותם בכותרת "יינות ביסטרו", כאלה שהייתם שמחים לשתות על הבר ליד האוכל אחרי יום עבודה: הסגנון שלהם מאופק וניכרת בו חתירה ליינות שהם בראש ובראשונה רעננים ומוכנים לשתייה כבר עתה לצד אוכל מקומי. אין ספק כי יחסית ליקב צעיר שחוגג עשרה בצירים, יקב וורטמן נמצא בכיוון הנכון. עם המחויבות של חי וורטמן לחקר הטרואר של אזור הגידול, אפשר להעריך שהיקב רק יוסיף להשתפר.

1. קולומבר 2017

100% ענבי קולומבר מכרם שוני שבדרום הכרמל, ארבעה חודשי הבגרה בחבית. זהו ללא ספק אחד מהביטויים היפים שאפשר למצוא היום בישראל לזן הענבים הזה, והוא נשען על נפח יפה של פרי ארומטי ועשיר בטעמי תפוח ירוק, ליים ואשכולית, במרקם מלא שהוא תוצר של ערבוב היין על השמרים בזמן ההבגרה. הסיומת יבשה, ממוקדת ומינרלית, ומותירה אחריה שובל ארוך ומרענן. ציון: 90 (85 שקל)

לאחר שטעם בקפריסין יין מוצלח מענבי סולטנינה וגילה שמקור הזן במזרח התיכון, החליט וורטמן לנסות ולייצר יין מהזן שמשמש בעולם בעיקר להפקת צימוקים. התוצאה חיננית ומעניינת, גם אם לא מדובר ביין מורכב שנושא בשורה חדשה. מה כן מקבלים? יין מרענן וקל לשתייה, שניחן בטעמי פרי ישירים וטובים בריכוז סביר, בחמיצות בינונית ובסיומת קצרה. יין חביב להפליא ומבוצע טוב מבחינה טכנית, עם סיפור נחמד מאחוריו. ציון: 84 (90 שקל)

3. עמק שפיה 2016

בלנד לבן בסגנון בורדו, שלא רואים כאן יותר מדי, מזני סוביניון בלאן (70%) וסמיון, אשר הבגיר ברובו שבעה חודשים בחביות עץ אלון ישן. זה יין שנדרש לו זמן להיפתח בכוס, ולאחר העציות הראשונית מגיחים החוצה ניחוחות פרחים לבנים, דבש, תפוח ירוק והדרים. על החיך היין מופיע מאוזן ובמשקל בינוני, עם עומק מספק של טעמי פרי, מעט שמנוניות שתורם הסמיון וחמיצות טובה שמייצרת סיומת פריכה ומרעננת. ציון: 89 (80 שקל)

4. פומה בלאן 2016

100% ענבי סוביניון בלאן שהבגירו כעשרה חודשים בחביות ישנות ברובן. העץ כמעט שאינו מורגש כאן, ומה שמתקבל הוא ביטוי טרי ורענן של סוביניון בלאן, שמהלך בהצלחה ובאיפוק בין הצד הירקרק והמעושן של הזן לבין אופיו הטרופי. טעמי הפרי עשירים ומאוזנים, המרקם מלא, והחמיצות נפלאה ומותירה בת טעם בדמות סיומת ארוכה ומרשימה. ציון: 90 (100 שקל)

5. שמבור 2014

קריניאן, מרלו, קברנה סוביניון וקברנה פרנק מרכיבים בלנד חצוף, רענן וגסטרונומי לשתייה יומיומית, שמפגין אופי פירותי לצד תיבול ירקרק ואיזון טעמים ראוי. תמורה טובה למחיר, 80 שקל.ציון: 88

6. לבנט 2015

היין הפחות מועדף עלי בטעימה הנוכחית, ועדיין יין שנהנה מיד ייננית טובה. זהו בלנד שמורכב בעיקר ממרלו ופטי ורדו, בתוספת כמויות קטנות של סירה ומלבק. הוא נטעם מפותח, מתקתק וכבד יותר משאר האדומים של וורטמן, ומתקשה להתנתק מאיזושהי בנאליות טעמים שמוכרת במחוזותינו. ובכל זאת, תקבלו כאן טאנינים טובים ומוצקים, נדיבות של פרי כהה ובשל ואיזון נכון של טעמים. ציון: 87 (מחיר: 95 שקל)

7. קריניאן 2015

ענבי קריניאן משלושה כרמים בתוספת ענבי סירה, הבגרה של עשרה חודשים בחביות ישנות ברובן. בניגוד לדוגמאות אחרות של קריניאן מקומי, שבצעירותו הוא בועט בדרך כלל, כאן הזן נלקח לכיוון עדין ורך יותר, בלי לפגוע בריכוז הטעמים. זהו יין קריניאן עם גוונים סגלגלים בהירים יחסית, אופי פרחוני ובשלות מאופקת, הנהנה מטאנינים מרוככים שמשולבים היטב במרקמו ומהתיבול המתקתק שתורמים לו ענבי הסירה. ציון: 90 (120 שקל)

8. קריניאן־גרנאש 2014

בלנד שמשלימים אותו ענבי סירה ומורוודר. איכויות הקריניאן המצוין של וורטמן נותנות את הטון ביין הזה, הגרנאש והסירה תורמים ממד פרחוני ותיבול ים־תיכוני מתקתק, ואילו המורוודר מוסיף את הבשרניות והעוקצנות הטאנית. עם 15 חודשי הבגרה בחביות, נוכחות העץ מורגשת ומספקת מעטפת ניחוחות וטעמי וניל במינון שמשתלב בטבעיות בטעמי היין. יין מאוזן, נדיב אך לא מוגזם, גם אם התחושה היא שבשלב זה הבלנד לא מוסיף מספיק איכויות ומורכבות יחסית לקריניאן הזני. ציון: 89 (120 שקל).