יינות מרגלית מבציר 2016: לשמור ולהתאזר בסבלנות

יקב מרגלית יציין השנה 30 בצירים מאז הפך לחלוץ היקבים הקטנים בישראל. סקירה של יינות היקב מבציר 2016 מוכיחה שהוא היה ונותר מגדלור של הפקת יינות איכות בישראל

זה אמנם עובר בשקט יחסי, לפחות לעת עתה, אבל יקב מרגלית ישלים הקיץ 30 בצירים של פעילות. כמה יקבים ישראלים יכולים להביט אחורה בגאווה רחוק כל-כך? מעט מאוד, ואכן מרגלית נחשב ובצדק לחלוץ היקבים הקטנים בישראל. היקב נוסד ע"י יאיר מרגלית בכפר בילו בשנת 1989, עבר לאחר מספר שנים לפרדס סמוך לחדרה ומשם למבנה הקבע בו הוא שוכן היום באזור התעשייה של בנימינה. לא מעט מים זרמו בנהר שהוא ענף היין הישראלי מאז אותם ימים. גל עצום של יקבים חדשים, שרובם שאבו השראה וידע ממרגלית, הצטרפו למעגל הפקת היין; זנים חדשים נוספו למשחק; שוק יבוא היין לישראל קרם עור וגידים; מסעדות וחנויות יין מקצועיות נוסדו וקהילת צרכני היין הישראלית, שזקני השבט שלה זוכרים היטב את ימיו הראשונים של יקב מרגלית בשנות ה-90 המוקדמות, רק הלכה והתרחבה. לנוכח כל התמורות והשינויים הללו מרגלית היה ונותר מגדלור של הפקת יין איכותי. איקון מקומי שהצליח לצלוח את מבחן הזמן וחילופי הדורות, לעשות את ההתאמות הנכונות ולהישאר רלוונטי מתמיד גם היום, כאשר יש לא מעט מתחרים שמזנבים אחריו.

אם יש תחום אחד שבמרגלית לא הצליחו להתפתח, ככל הנראה בגלל אופיים המרוחק יחסית של בני המשפחה, זהו תחום יחסי הציבור. למעשה, אם יש משהו שלמדתי על הנפשות הפועלות ביקב הזה בשנים בהן אני כותב על יין, הוא שאין להם מתחרים בגודל הפער שקיים בין איכויות היין שהם יודעים לייצר לבין יכולתם לדברר אותו החוצה. בעבר היו ימים שזה לא היווה בעיה, אבל בעידן המודרני שבו כולם רוצים לפגוש את היינן, שמעבר לעבודתו המקצועית משמש גם כשגריר ופרזנטור של היקב, סגפנות עשויה להיחשב כמגרעה. מה גם שהדור שידע את מרגלית הולך ומתבגר, והדור החדש והצעיר של צרכני היין הוא כבר חיה אחרת לגמרי. את הפה לאוזן החליפו המדיה והרשתות החברתיות ושם, איך נאמר בלשון המעטה, המרגליתים לא ממש קיימים.

כדי להתמודד עם הסוגיה הזו ובצעד מחויב המציאות צירפו במרגלית לשורות היקב לפני כשנה את דבי שיאון, שמוכרת לשוחרי היין מעבודתה מרובת-השנים ביקב רמת הגולן. שיאון, שמכירה לעומק את ענף היין והמסעדנות הישראלים, סבורה שמשימתה היא פשוט למצב את היקב במקום הראוי לו, קרי צמרת תעשיית היין המקומית. נכון לעכשיו, נראה שהיא מצליחה במלאכתה, שכן בשנה האחרונה יינות מרגלית מופיעים כמעט בכל תפריט יין תל-אביבי שמכבד את עצמו והיקב עושה קאמבק תודעתי ונוגע גם בקהלים חדשים.

שלא כמו ברשתות החברתיות, אם יש מקום שאתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שתפגשו בו את יאיר ואסף מרגלית, זה הכרם. זה המקום בו הם מרגישים הכי נוח ומאז ומתמיד העבודה בכרמים נעשתה ידנית על ידם. לא מפתיע אם כך שאת הביקור הנוכחי שלי במרגלית התחלתי בכרם בזיכרון יעקב בשעה שיאיר, שחצה כבר מזמן את גיל היציאה לפנסיה, היה כבר בשלבי הזמירה האחרונים של חלקת הכרם שעליה עבד מהבוקר.  בין זמירה לזמירה, הוא עדיין עוצר כדי להתרגש ממראה התחלת לבלוב הפרחים על הזמורות. בצהריים הוא חוזר ליקב, מחסל את ארוחת הצהריים וחוזר לסבב זמירה נוסף בכרם שבבנימינה. בימים של פוליטיקה, בחירות וציניות שאין לה גבולות, לחזות באיש הזה שמאחוריו 30 בצירים, שני ספרי יין ומי יודע כמה תלמידים ועוקבים, מתמסר לעבודת הכפיים בכרם בתשוקה כזאת, מספק פרץ של אופטימיות ורוממות רוח.

אחרי שנים בהן העשייה במרגלית התמקדה ביינות אדומים בלבד מזני בורדו, בשנתיים האחרונות הפורטפוליו של היקב עבר ריענון עם צירופם של שני יינות לבנים, ריזלינג ואופטימה (בלנד שמבוסס בעיקר על שרדונה), ויין אדום אחד שעונה לשם פרדיגמה ומורכב מזני גרנאש-סירה-מורבדר. כפי שכבר כתבתי בעבר, זה לא מהלך פשוט עבור יקב שמזוהה כל-כך עם סגנון מסוים להתנסות ביינות חדשים. יש איזשהו חשש מתגובת הקהל ומכך שהיינות החדשים לא יעמדו בסטנדרטים שהועמדו במשך שנים רבות של עבודה קשה. בביקורת שכתבתי בשנה שעברה עם יציאת היינות הלבנים הראשונים לשוק, הבעתי אכזבה בעיקר מהאופטימה, אך סיימתי בהנחה שבמרגלית ודאי יעשו את כל שנדרש כדי לשפר את התוצאה מבציר לבציר. זה לא לקח זמן רב, וכבר בבציר 2017 התקבל יין מוצלח בהרבה ולתחושתי עדיין לא מדובר במילה האחרונה. גם הפרדיגמה נטעם טוב יותר מקודמו שהיה מוצלח, ואין ספק שככל שהעבודה עם הזנים כמרכיבים בבלנד תעמיק זה רק ילך וישתפר.

 לאחר שטעמתי את רוב יינות היקב האדומים מבציר 2016 שנמצא כרגע בשוק, אני יכול לומר שזה בציר שמחייב שמירה של היינות לטווח זמן של שנתיים-שלוש לפחות. היינות חושפים מורכבות ואיכויות גבוהות של פרי, אך הם עדיין ביישנים ומאופקים. אלו יינות בעל פוטנציאל יוצא מן הכלל, ואם להסתמך על הניסיון עם יינות מרגלית מתבגרים, לא צריך לפחד להמתין איתם גם למשך זמן של 15 שנים.

וכמה מילים על יין שלא שייך לטעימת היינות מהבציר האחרון-מרלו 2012 של מרגלית. טעמנו את היין בעיוור במסגרת טעימת מרלו מרחבי העולם של 'מועדון יום ראשון' ואין אלא לקבוע שמדובר באחד מיינות המרלו הטובים שיוצרו אי-פעם בישראל. אם מזדמן לפתחכם בקבוק, אל תהססו.

 

אופטימה 2017

בציר שני במספר ליין שמורכב מ-75% שרדונה ומרגלית בלאן, מעין מוטציה לבנה של קברנה פרנק שהתפתחה בכרם שבזיכרון יעקב. אם בבציר הקודם, שהיה הראשון שהוציאו במרגלית, חשבתי שליין יש חוסר במרכז-החך, אז הבציר הזה כבר מציג שיפור באספקט הזה, שלדברי אסף מרגלית טמון בהתבגרות נוספת של הכרם שכן הייננות לדבריו נותרה זהה. זה עדיין לא שרדונה שמציג מורכבות אבל יש לו חמיצות לימונית נפלאה ומרקם דק ורזה שמייצרים לגימה מאוד מרעננת וטעימה. מזכיר לי קצת אליגוטה מבורגון. ציון:89

ריזלינג 2017

ריזלינג נמרץ, טעים וכיפי שמגיע במתיקות מעודנת ומתאזן במנה ראויה של חמיצות ומינרליות. הפרי נקי ומציג לימוניות וטעמי הדרים והסיומת מותירה על החך שובל של רעננות שוטפת חך. ציון:90

 

קברנה סוביניון 2015

90% קברנה בשילוב 10% של מרלו. אופיו החם של בציר 2015 אמנם ניפק יין בגוונים כהים של פרי שנגיש בשלב מוקדם יחסית, אך ללא תחושה של עומס או בשלות יתר. המבנה עגול ומזמין, המרקם משיי וחושף טעמים טובים של פרי רענן, שנתמך בטעמי אספרסו ושוקולד מריר שנותרים כבת-טעם על החך ומייצרים סיומת ארוכה והדוניסטית ליין. ציון:91

קברנה סוביניון 2016

90% קברנה סוביניון והשלמה של 10% מרלו מהכרם בקדיתא שבגליל העליון. כמו שאר האדומים של מרגלית מ-2016, הארומטיות עדיין שמורה ומאופקת בשלב הזה, גם אם ניתן להתרשם שהבציר הזה הולך לכיוונים ארומטיים אדומים ובהירים באופיים. הפרי האדום הוא גם זה שמופיע על החך, והוא נתמך במבנה טאני מרשים ובתיבול ירקרק עדין. זה קברנה סוביניון אלגנטי, רענן ומאוזן להפליא, מרובד בשכבות, אבל הייתי מותיר אותו לפחות שנתיים נוספות בבקבוק כדי לתת לו להיפתח ולהתפתח, שכן הפרי מופיע בביישנות מתחת למעטה המבנה. ציון:92

אניגמה 2016

בלנד בורדולזי שמורכב מ-46% קברנה סוביניון, 40% מרלו, 10% קברנה פרנק ו-4% פטי ורדו. בדומה לקברנה סוביניון מאותה שנה ואף יותר ממנו, האניגמה צריך את הזמן שלו כדי להתחבר ולהגיע להרמוניה מלאה. הקברנה פרנק הייחודי של מרגלית תורם פה נדבך בולט של תיבול ירוק מפולפל, והיין מציג כוח ועוצמה בדרכו האלגנטית ושומר על רעננות מבלי לגלוש למחוזות של יתר באף אחד מן האספקטים. זה יין עם ממד של עומק, שחלקו נותר חבוי בשלב הזה של חיי היין, ולכן זה מסוג היינות שאני ממש לא ממליץ למהר ולפתוח. הסיומת ארוכה, מינרלית וטאנית, ומי שיש לו סבלנות יתענג על היין הזה בעוד כעשור. ציון:93

קברנה פרנק 2016

97% קברנה פרנק מהכרם בבנימינה בתוספת 3% מרלו מקדיתא. רק כאשר אתה דוגם את הקברנה פרנק של מרגלית בשלביו הראשונים בחבית (הפעם טעמתי את 2018), אתה מבין את עוצמות התיבול הירוק שהזן הזה מסוגל לייצר, ובמקרה של מרגלית מדובר בניחוחות מובחנים במיוחד של חלפניו. עם הזמן התיבול הזה מתעדן ונטמע ביין, ובקברנה פרנק משנת 2016 הוא מופיע כרקע של ניחוחות פירות יער אדומים-שחורים. קטיפתיות המרקם הופכת אותו ליין הכי נגיש של מרגלית בשלב הזה, והתיבול הפיקנטי משתלב נהדר עם הפרי העסיסי שמרמז למתיקות מעודנת. ככל הנראה הקברנה פרנק הטוב ביותר שמיוצר היום בישראל. ציון :93

 

פרדיגמה 2016

זו שנת בציר שניה לפרדיגמה, בלנד של 50% סירה, 30% גרנאש ו-20% מורבדר מהכרם שבזיכרון יעקב. היין הזה מציג מגמה של שיפור ביחס לקודמו מ-2015, בעיקר הודות לכך שהפרי מרגיש מאופק וקר יותר. הסירה, מפולפל ואספלטי, מספק את השלד העיקרי ליין, הגרנאש תורם גוון של פרחוניות ומתיקות מרומזת ואילו המורבדר מספק את הממד המחוספס, הפראי והסקסי. השילוב הזה מייצר שלם הרמוני וגדול מסך חלקיו. גם אם מדובר בעשייה שונה בתכלית מזו שעושים במרגלית עם זנים בורדולזים, האלגנטיות והעומק שמזוהים עם יינות היקב נשמרים כאן. מעניין מאוד לחזות כיצד יתפתח עם השנים, שכן יינות מרגלית תמיד הצטיינו בהתבגרות מלאת-חן. ציון:91