טבעי בבורדו

כבר יותר מ-400 שנה שמשפחת אמורו מגדלת ענבים בשאטו לה פואי שבבורדו. התפשטותו בעולם של גל היינות הטבעיים והביודינמיים הקנתה ליקב בשנים האחרונות מעמד של  קאלט. כעת, מגיעים יינותיו  גם לישראל

למרות השיח השגור על כך שצריכת היין בישראל תקועה על מדדים דומים כבר עשרים שנה, ענף יבוא היין לישראל רק ממשיך לגדול ולהתפתח. יותר יבואנים, יותר מותגים, יותר יינות. איך זה קורה? אני לא יודע להסביר את התופעה, אבל עבור שוחר יין ישראלי ממוצע מדובר בברכה, שכן הדברים שמגיעים לישראל היום הם הרבה מעבר למה שניתן לצפות משוק יין מצומצם כל-כך. לכאורה.

IBBLS, חברת בת של החברה המרכזית למשקאות (קוקה-קולה) שמתרכזת בתחום האלכוהול והיין, היא כנראה השם הבולט ביותר בשנים האחרונות להצטרף לתחום יבוא היין. החברה שמחזיקה גם בבעלות יקב תבור המקומי, ניצלה היטב את דריסת הרגל המשמעותית שלה בברים ובמסעדות בישראל כדי להחדיר מותגי יין חדשים, כאשר הדגש הושם בעיקר על מוצרים נגישים מבחינת מחיר. דייוויד מונטיפיורי, מנהל מחלקת היין של החברה, הרכיב פורטפוליו שהתאים מבחינת הרכבו לאופיים של המקומות שבהם אמורים היינות להימכר.

על הרקע הזה, מפתיעה במיוחד הבחירה האחרונה של IBBLS לייבא לישראל את היינות של שאטו לה פואי מבורדו. מדוע מפתיעה? קודם כל כי בורדו הוא אזור יין שזוכה היום לייצוג דל ביותר במסעדות בישראל, ועבור הדור הצעיר ,שאליו כיוונו עד עכשיו ב-IBBLS, מדובר באזור שכמעט ואינו קיים. אחר-כך מגיע עניין המחיר. היינות של לה פואי מגיעים עם תגי מחיר גבוהים בהרבה משאר יינות הפורטפוליו של החברה. ולבסוף יש גם את העניין המיתוגי/סגנוני. היינות של שאטו לה פואי הם יינות ביו-דינמיים, שלא לומר טבעיים (אנשי היקב מתנערים מההגדרה, ובהמשך אסביר מדוע), והבחירה בהם מייצרת תפנית מעניינת בעלילה של IBBLS , שלא ממש סטתה מהמיינסטרים עד עתה. האם מזהים שם שהטרנד העולמי של יין טבעי הולך ותופש תאוצה גם בישראל? אולי מדובר באיזשהו יבוא קטן וגחמתי מחוץ לאסטרטגיה המרכזית של החברה? עדיין קשה לדעת, אך מעניין יהיה לראות באיזה יחס יתקבלו היינות הללו בישראל והאם מדובר בקשר שעומד להימשך גם בעתיד.

אם כבר הזכרנו את המילים ביודינמי וטבעי, אז אפשר לשער שאילולא הגל הזה ששטף את עולם היין בשנים האחרונות, כנראה שרוב האנשים מחוץ לצרפת לא היו שומעים בכלל על שאטו לה פואי. אחרי הכול, רק אחוז מזערי מבין אלפי היקבים שפרושים על-פני אזורי היין של בורדו רבתי זוכה להכרה ותהילה בינלאומית. אלו שנהנים מכך הם בדרך כלל יקבים שממוקמים באזורי היין המובחרים של בורדו בגדה הימנית (סנט-אמיליון ופומרול) או בגדה השמאלית של נהר הז'ירונד (מרגו, סנט-ז'וליין, סנט-אסטף, פוייאק ופסאק-לאוניאן), שרובם אף מדורגים ברשימת יינות המדוק משנת 1855. שמם של יינות שמגיעים מאזורים נידחים יחסית, לרבות קוט דה פרנק שבו ממוקם שאטו לה פואי (מזרחית לסנט אמיליון), בדרך כלל לא נישא למרחקים, יהיו טובים אשר יהיו. היותו של השאטו הקטנטן אי בודד של עשייה ביודינמית בתוך האוקיינוס העצום ששמו בורדו, הפנה את אור הזרקורים לעבר היקב שסיגל לעצמו קהל אדוק ונאמן של שוחרי יין מסביב לעולם.

שאטו לה פואי הוא היקב של משפחת אמורו (Amoreau), שמגדלת ענבים בשטחו כבר יותר מ-400 שנה. בימים אלה מנוהל היקב ע"י פסקאל אמורו שנמנה על הדור ה-13 של המשפחה, כאשר ברקע עדיין פעיל ז'אן פייר אמורו, אביו, שבגיל 80 ממשיך להיות מעורב בנעשה ביקב ולספק רעיונות ותובנות. היקב מחזיק ב-55 הקטר של כרמים שנטועים על קרקעות שמשלבות אבן סיד, חמר וצור. כל הכרמים מגודלים בגישה חקלאית ביודינמית (בגדול מאוד, זה אומר חקלאות ללא שימוש בכימיקלים תוך התבססות על מחזורי הירח) כאשר בחלקים נרחבים מהם חורשים את האדמות עם סוסים בלבד ולא עם כלי ממוכן, זאת על-מנת לשמור על אדמה קלילה ואוורירית במטרה לקבל יינות אלגנטיים ורכים יותר. ואם ביודינמיות וסוסים נשמעים לכם מוכרים מאיזשהו אזור יין משובח אחר בצרפת, זה לא במקרה. אנשי שאטו לה פואי אכן רואים בעצמם סוג של יצרנים בורגונדיים שנטועים עמוק בתוך הטרואר הבורדולזי.

בשנים האחרונות, ככל הנראה כתגובה לטרנד של יינות ביודינמיים וטבעיים, החלו מספר יקבים נוספים בבורדו לאמץ את שיטות העבודה הביודינמיות. השמות הבולטים ביותר ללכת בכיוון הזה היו שאטו פאלמר ושאטו פונטה-קאנה, אך את אמלין קאלה, נציגת שאטו לה פואי שביקרה לפני כשבוע בישראל, המהלך הזה לא ממש מרשים. "אנחנו היינו ביודינמיים עוד הרבה לפני שאנשים דיברו על זה כי האמנו בדרך הזו" היא טוענת, "בעוד שיקבים אחרים קופצים על העגלה מתוך שיקולים מסחריים."  קאלה מסבירה כי אדמות הכרמים של שאטו לה פואי מעולם לא נחשפו לכימיקלים, גם בתקופות בהן הדברות כימיות למיניהן היו בשיאן בענף היין.

בתוך היקב, העשייה בשאטו לה פואי מושתתת על התערבות מינימלית עד אפסית בתהליכים והוספת כמות מזערית של סולפיטים. למרות זאת, קאלה מסבירה שהיקב נמנע מלהגדיר את יינותיו טבעיים בשל העדר הגדרה מוסכמת ומדויקת לסוג כזה של עשייה. לפחות על-פי מה שקורה היום בעולם, מדובר ביינות שמשתייכים לסוגה של יין טבעי לכל דבר ועניין.

שאטו לה פואי מייצר מספר יינות, ביניהם לבן ורוזה בכמויות מזעריות, אך שני היינות המרכזיים הם אמיליאן וברת'למי שמתבססים על זן המרלו. אמיליאן הוא היין של היקב שמיוצר בכמות הגדולה ביותר בעוד ברת'למי הוא יין הדגל שאמור לייצג את חלקות הכרמים המצטיינות. למרבה ההפתעה, בטעימה שנערכה לפני כשבוע בתל-אביב, אשר כללה את הבצירים העדכניים של שני היינות וגם מספר בצירים מתיישנים, הרשימו במיוחד דווקא האמיליאן מבצירים 2016 ו-2005.  בכל אופן, היינות שיגיעו לישראל בשלב הראשון הם אמיליאן 2015-2106 (255 ₪ לצרכן) וברת'למי2011 (800 ₪). היינות מיועדים בעיקר למסעדות אך יימכרו גם במספר חנויות יין מקצועיות.

 

Chateau Le Puy Emilien 2016

אמיליאן הוא בלנד של מרלו (85%), קברנה פרנק (7%), קברנה סוביניון (6%), מאלבק (1%) וקארמנר (1%), אשר מבגיר כשנה בפודרים וכשנה נוספת בחביות קטנות וישנות. זהו יין בורדולזי לא קלאסי, אשר מפגין כבר בשלב מוקדם של חייו נגישות שמקורה במרקם עדין וענוג. הפרי רך ואלגנטי ומתובל בירקרקות מלאת חן, ואילו הסיומת גירית ומינרלית. בורדו שונה ויפה. ציון:92

Chateau Le Puy Barthelemy 2016

ברת'למי הוא בלנד של מרלו (85%) וקברנה סוביניון שמגיעים מחלקת כרם מובחרת שמכונה 'Les Rocs'. היין מבגיר כשנתיים בחביות עץ אלון ישנות. ביחס לאמיליאן, הברת'למי מרגיש עשיר ועצי יותר. בנוסף לכך, הוא מגיע עם מבנה טאני מוצק יותר ונגיעה חמימה של מתיקות במרכז החך. הסיומת יבשה, מינרלית וטאנית. מן הסתם זה יין שזקוק למעט יותר זמן, אם כי לא ניכרת בו האלגנטיות החיננית של האמיליאן.  ציון:90

Chateau Le Puy Barthelemy 2011

הברת'למי 2011 מתבגר יפה ונמצא עכשיו בחלון שתייה אופטימלי. המרקם קטיפתי, הפרי בשל ומינרלי וישנו גם מרכיב אדמתי-עשבוני שתורם ממד של מורכבות ארומטית. נקי ויפה, אבל למען האמת בתג המחיר שלו אפשר למצוא בבורדו דברים טובים ומרגשים בהרבה. ציון:90

Chateau Le Puy Emilien 2005

האמיליאן 2005 בהחלט מראה יכולת התבגרות מרשימה. הפרי דחוס ומוחזק היטב על מבנה טאני שאמנם התרכך קצת אך נשמר היטב. היין רך וקטיפתי, מלא אנרגיה ומשדר רעננות וטריות. יש כאן את עשבי התבלין הירקרקים ואת המרכיב האדמתי-מינרלי שמופיע בכל היינות של לה פואי ואת אותה מליחות שמופיעה בסיומת. יין קטן, יפה ומורכב שלטעמי יוסיף להתבגר בחן בחמש השני הקרובות.ציון:92