ורד בן-סעדון הפכה את טורא ליקב הבולט ביותר שפועל בשומרון. עכשיו הגיע הזמן לקחת את היינות צעד אחד קדימה

בני הזוג בן-סעדון מייצרים ביקב טורא כמה מהיינות הטובים ביותר בשומרון, גם אם עדיין קשה לזהות בהם קו יינני ברור ומובהק

 

 אם אתם עוקבים אחרי ענף היין הישראלי בעשור האחרון, אין סיכוי ששמו של יקב טורא חמק מאוזניכם. בניגוד ליקבים ותיקים ממנו, ששומרים על פרופיל נמוך עד כדי כך שניתן לפעמים לשכוח מקיומם, מצליח היקב הזה באופן עקבי להישאר בתודעה הציבורית, בין אם בזכות פרסים שמוענקים ליינותיו ובין אם בגלל סערה כזו או אחרת (איך אפשר לשכוח את העימות המתוקשר עם מחברי מדריך היין הישראלי, שבחרו לא לכלול יינות מהשומרון במדריך?). כך או כך, היקב שממוקם בישוב הקטן רחלים, הוא לטעמי היקב הבולט ביותר היום בתחומי יהודה ושומרון, לפחות מבחינת הבאזז שהוא מעורר.

על הפקת יינות טורא אמון אמנם ארז בן-סעדון, אך הדמות המרכזית ביקב והאחראית הבולטת להצלחתו בשנים האחרונות, היא ללא ספק זו של אשתו ורד. הודות לכריזמה ולדבקות במטרה יוצאות דופן, הפכה בן-סעדון לאחת הנשים הבולטות והמשפיעות ביותר בענף היין הישראלי. מדובר באישה דעתנית וחריפה, אחת שכשסוגרים לה דלת היא נכנסת דרך החלון. בעולם יין עמוס ותחרותי, שבו אתה צריך לדחוף את הסחורה שלך קדימה כל הזמן, אין ספק שמדובר בנכס שיקבים רבים היו שמחים להתברך בו. יחד עם זאת, פועלה של בן-סעדון מייצר לא אחת מחלוקת ומציב את היקב בעין הסערה. כדרך קבע, היא אמנם מחזיקה בגישה לגיטימית שיש להשאיר את הפוליטיקה מחוץ ליין, אך באותה נשימה היא מקפידה לקדם את פעילות היקב ברשתות החברתיות באמצעות תמונות שלה עם פוליטיקאים, בדרך כלל מצד אחד של המפה הפוליטית בלבד, כאשר ברקע יינות היקב.

הסיפור של טורא התחיל באמצע שנות ה-90, אז הוקצו לזוג בן-סעדון חלקות לעיבוד חקלאי מטעם ההתנחלות הר-ברכה. ארז החליט אז לנטוע גידולים של תפוח אורגני, ולאחר שאלו לא עלו יפה, ובמקביל להתעוררות ענף היין בישראל באותן שנים, הוחלט להמיר את נטיעות התפוחים בכרמים. כך, נטעו בשנת 1997 גפנים של זני קברנה סוביניון ומרלו, כאשר עד שנת 2004 נמכר יבול הענבים ליקב כרמל שהשתמש בו לצרכיו.

בציר הביכורים של טורא, אז עדיין תחת השם יקב ארז, חל בשנת 2003, ולאחר מכן התקבלה ההחלטה העקרונית להפסיק למכור את הענבים לכרמל ולהתחיל לייצר מהם יין באופן עצמאי ומסחרי. היקב החדש נכנס לשותפות עם שלומי פסר, דודו של ארז, ובשנת 2007 נעשו נטיעות חדשות שהגדילו את תוצרת היקב והרחיבו את מגוון הזנים עמם הוא עובד. היום, כבר עומד הקף הנטיעות בהר ברכה על 250 דונמים, כאשר 30 דונמים נוספים בשילה מניבים ענבים שמיועדים למכירה. היקב מייצר 100 אלף בקבוקים, ויש לשער שהמספר הזה רק יעלה בשנים הקרובות, כפועל יוצא של הביקוש ליינות טורא בקרב קהילות יהודיות וקהילות של נוצרים אוהבי ישראל בארה"ב.

סיור בכרמים שסובבים את הר-ברכה חושף נוף מרהיב של טרואר עם פוטנציאל יוצא דופן באזורנו. הכרמים מתפרשים על פני מדרונות בגובה 800-850 מטר, אשר מתאפיינים בלילות קרים ולחים ובימים יבשים וחמימים. התנאים הללו מאפשרים קבלת ענבים עם נתוני חומצה מצוינים, ולא בכדי בטורא לא נעזרים בתיקוני חומצה לאיזון היינות, גם כאשר מדובר בזנים כמו קברנה סוביניון ומרלו, שלא בהכרח מצטיינים באיזון בין חומצה לסוכר באזורי יין מקומיים אחרים. ועדיין, קצת חבל שדווקא זני בורדו הם הזנים החשובים בשומרון. אפשר רק לדמיין אילו תוצאות ניתן היה לקבל כאן עם זני רון כמו גרנאש, קונואז, קריניאן וסאנסו...יש לקוות שניסיונות כאלו יעשו על צלע ההר ביום מן הימים, כאשר היצרנים בעצמם יבשילו לכך.

ואם בתהליכי הבשלה עסקינן, אז בשנים האחרונות אפשר להיווכח שהיינות שמיוצרים בטורא הולכים ומשתפרים מדי בציר מבחינת איכות העשייה הייננית. הבציר האחרון, שטעמתי בחדר הטעימות של היקב, הציג שורה של יינות עשויים היטב, גם אם התחושה היא שעדיין לא התגבש שם קו מחשבה יינני שמחבר ביניהם.

במובן הזה, נדמה כי בטורא  טרם הצליחו לשלב בין השאיפה לייצר יין שהולך עד הסוף לבין הנטייה הטבעית לרצות את קהל הלקוחות הנאמן. זו דילמה אופיינית ליקבים צעירים. הקונפליקט הזה בא לידי ביטוי בעיקר ביינות הלבנים וברוזה, שעודף סוכר מונע מחלקם לבטא טוב יותר את איכויות הפרי. גם ביינות האדומים, התפיסה הבסיסית היא עדיין בבחינת "יותר זה יותר טוב", והם מתאפיינים בבשלויות גבוהות, שימוש נרחב וממושך בעץ ומתיקות שלא ניתן לחמוק ממנה. השילוש הזה יוצר יין קצת עמוס, ומותיר תחושה שהפוטנציאל הטמון בכרמים לא מגיע למימוש מלא, גם אם הטעמים הללו אהובים במיוחד על החך המקומי והאמריקאי שאליו מכוונים בטורא. בן-סעדון טוען שעל-אף הטרנדים הקיימים היום בעולם היין, ביניהם העדפה מוחלטת ליינות יבשים, הוא דבק בסגנונו ובוחר לייצר יינות בסגנון שהוא אוהב לשתות. טיעון מנצח וכזה שקשה להתווכח איתו, בעיקר אם הוא מוכיח את עצמו גם מבחינת נתוני המכירות.

עם הגדלת ההשקעות בכרמים והאמביציה של ורד בן-סעדון, אין ספק שיקב טורא נמצא כאן כדי להישאר בשטח לעוד שנים ארוכות. ארז אמנם מביע חשש מסוים, שכן לפי ההסכם עם הר-ברכה הוא יכול לאבד את הכרמים בהודעה מספקת מראש, אך מצב שכזה אינו נראה כרגע באופק. יש לצפות שעם הזמן ועם עוד קצת בטחון בעשייה, ייקחו שם את היינות צעד אחד נוסף קדימה. הפוטנציאל קיים.

 

סנו 2016

בציר שני בלבד ליין הזה, שלדברי ארז בן-סעדון נוצר מתוך שאיפה לייצר בלנד לבן ביקב. היין מורכב מענבי ויונייה, סוביניון בלאן ושרדונה, כאשר רק המרכיב האחרון הבגיר בעץ. הפרופיל הארומטי מתקתק ופירותי, ועל החך היין מופיע בבשלות גבוהה ובמתיקות שלוקחת אותו למקום דבשי-סוכרייתי. הסיומת מרירה. בלנד לבן עשיר שלוקה מעט במדד הרעננות, וזקוק לעוד שניים-שלושה בצירים כדי שבטורא יכוונו אותו למקום מאוזן והרמוני יותר. ציון: 85

גוורצטראמינר 2017

עם 15 גרם סוכר, די ברור שהגוורצטראמינר של טורא לא מכוון למי שאוהב את הזן בביטוי היבש שלו. בהתחשב בבחירה הסגנונית הזו, מדובר ביין ארומטי-טרופי חביב להפליא. טעמי הפרי נקיים וטובים, היין נעים וקל לשתייה והמתיקות מעודנת, משתלבת יפה במרקם ומתאזנת לא רע בעזרת החמיצות בסיומת. ציון:87

מאונטיין ויסטה שרדונה 2016

שרדונה יפה, נקי ואלגנטי, שהבגיר כעשרה חודשים בחביות. ביחס ליינות אחרים של היקב העץ משתלב כאן מצוין, לא משתלט ומספק נפח לפרי שמגיע עם חמיצות נהדרת, עומק של טעמים וסיומת מינרלית קרה. ביצוע טוב מאוד לשרדונה מקומי. ציון:91

מאונטיין ויסטה רוזה 2017

שילוב של מרלו וקברנה פרנק מייצר יין רוזה חנפן ומתקתק, עם סוכר שיורי ברמה של 17 גרם לליטר. גם במקרה הזה איכויות הפרי טובות ויש מספיק חומצה לאזן את המתיקות, אבל אי-אפשר שלא לתהות אם לא ניתן היה לקבל מהחומרים הללו משהו מרענן ומעניין קצת יותר. ציון:86

מאונטיין הייטס שיראז 2015

100% ענבי שיראז שמבגירים כ-22 חודשים בעץ, 30% חדש. האף הראשוני עצי ומתובל, כאשר עם הזמן בכוס מגיח פרי סגול-שחור בשל מאוד ומפולפל. זה שיראז עוצמתי ובשרני שחי על הציר שבין אוסטרליה לרון מבחינה סגנונית, ומציג מבנה מוצק של עמוד שדרה טאני. הסיומת ארוכה, נדיבה ומתובלת. גם במקרה הזה, קצת פחות בשלות ומתיקות היו לוקחים את היין דרגה אחת למעלה בכל מה שנוגע לשתיות ורעננות. ציון:89

מאונטיין הייטס מרלו 2015

יין על טהרת ענבי מרלו שהבגיר 22 חודשים בחביות. האף ירקרק ופירזיני (אולי בגלל הבשלה שנתקעה בשנת הבציר הקשה הזו?), החך עצי והפרי, שמתובל בירקרקות, מסתתר בשלב הזה מתחת למעטה טאני די קשוח. יין שצריך לתת לו זמן ולראות כיצד יתפתח, אם כי לא נראה שזו שנת הבציר הטובה ביותר למרלו של טורא עד היום. ציון:86

מאונטיין פיק 2015

בלנד שמורכב מ-54% קברנה סוביניון, 24% מרלו, 10% קברנה פרנק והשאר פטי ורדו, 22 חודשים בחביות. זהו ללא ספק היין האדום השלם, ההרמוני, המאוזן והטוב ביותר של היקב. פרי אדום-שחור בשל, רך וקטיפתי, תיבול עדין ויפה ועץ שנוכח ברקע ומעגל את הקצוות של היין שנמצא עדיין בשלב צעיר של חייו. יפה. ציון:90