התוויות של עמית טולדו כמעט גנבו את ההצגה, ואז הגיע הסמיון

למרות שכבר עבד כיינן ביקבי טריו אבידן, עמית טולדו טרם הותיר את חותמו על ענף היין הישראלי. כעת הוא שב עם שני יינות ממותג חדש שנושא את שמו, ביניהם יין לבן נפלא על טהרת ענבי סמיון

יצירתיות בתוויות יין היא משהו שכמעט ולא שמים עליו דגש בישראל. לפחות לטעמי, מדובר בפספוס משתי סיבות עיקריות: הסיבה הראשונה היא שמחקרים מלמדים כי ישנה חשיבות מכרעת למצג הגרפי על התווית בעת בחירת בקבוק יין מהמדף (בעיקר כאשר לא מכירים את היצרנים, למשל בחנות בחו"ל). הסיבה השנייה והלא פחות חשובה היא יכולתו של היצרן לנסות לבטא אמירה מסוימת, סגנונית למשל, באמצעות התווית. אומרים שתמונה שווה אלף מילים,לא?

על הרקע הזה, בולטות לטובה התוויות של היינות החדשים מבית המותג הפרטי של עמית טולדו (שאוירו על ידו בשיתוף עם אנה ברגר). ובכן, כמה אנשים מכירים את השם עמית טולדו? כנראה שמלבד מספר שוחרי יין ידענים באמת, לא יותר מדי. ובכל זאת, קשה לי להאמין שמישהו שהיה סוקר מדף של חנות יין או רואה את אחד מהיינות הללו על שולחן באיזו מסעדה, היה נותר אדיש. אפשר להתחבר לסגנון יותר או פחות, אבל עצם יצירת הסקרנות הראשונית מאפשרת להנגיש לאנשים את הסיפור שמאחורי היין ויוצרו. סתם נקודה למחשבה. ואם זה משנה למישהו, אני חושב שהתוויות יפהפיות. ועל סמך היכרותי הלא עמוקה עם טולדו, אותו פגשתי לראשונה ממש לפני שעזב לניו-זילנד לעבוד ביקב קלאודי-ביי מתישהו ב-2013, אני יכול אף לומר שהן מתארות אותו לא רע. יש בו מן המסתוריות, חוסר הסדר והאמורפיות שיוצרים בדרך משלהם איזשהו סך-הכול הרמוני ומעורר מחשבה.

עמית טולדו למד ייננות בפירנצה ולאחר מכן עבד במספר מקומות באיטליה, בניו-זילנד ובאי היווני סנטוריני. בישראל, לעומת זאת, הוא לא ממש הצליח להותיר את חותמו עד עתה. בשנים 2014-2016 הוא היה היינן של יקבי טריו ואבידן, שהיו שניהם בבעלות משפחת שקד (יבואני יין ובעלי רשת חנויות דרך היין) והפסיקו מאז את פעילותם. כעת הוא מוציא שני יינות, לבן ואדום מבציר 2016, תחת מותג פרטי שנושא את שמו (atoledo.co.il), כאשר עם הזמן אמורים להשתחרר יינות נוספים מאותה שנת בציר. היינות נעשו במתקנים של יקב רמות נפתלי והם אינם כשרים.

טולדו שייך לגל הייננים החדש של ישראל. היינות שלו נגישים, שתיים, מאופקים ורעננים, לא משופעים בעץ ולא משדרים את אותה אמביציוזיות שיינות מקומיים חדשים נהגו בעבר לאמץ בחום. לדבריו של טולדו הם נעשו בהתערבות מינימלית שמשמעותה במקרה הזה תסיסות ספונטניות והוספה מועטה יחסית של ביסולפיט. "מאוד רציתי שהיינות יצאו פאנקיים" הוא מעיד, "אך הם לא רצו והלכו בדרך שלהם".

 

עמית טולדו אדום 2016

בלנד שמורכב מ-70% ענבי סירה מכרם נבי חזורי שבנוה אטיב, 21% מורבדר ממטע שבהרי יהודה ו-9% קריניאן מגפנים בוגרות ביער אלונה. תסיסה טבעית והבגרה חמשך 13 חודשים בחביות, כאשר 20% מהן בשימוש שני והשאר חביות ישנות. השילוב בין הזנים עובד יפה ומתחבר ללגימה רכה ואלגנטית, שבמרכזה עומדת נגיעה מתקתקה ועסיסית שמתמזגת היטב עם תיבול ובשרניות שמגיעים ככל הנראה מהמורבדר. הקסם של היין הזה טמון בעיקר במרקם הקטיפתי שבו הוא מגיע, שהופך אותו לליווי גסטרונומי נעים ולא משתלט. עם קירור קל, אפשר להנות ממנו גם בימי הקיץ הישראלי. ציון:90 (98 שקל)

עמית טולדו לבן 2016

100% ענבי סמיון מכרם בחוות קנאטיר שברמת הגולן. היין תסס ספונטנית ושהה על שמריו בחביות ישנות למשך 9 חודשים. למען האמת, הרבה זמן לא נהניתי מסמיון מקומי כפי שנהניתי מהיין הזה. הוא מגיע במרקם מלא, רחב ומעט שמנוני, אך זאת מבלי לגרוע דבר מרעננותו וטריותו של היין. ניכר כי הזמן בבקבוק עשה ליין טוב ובשלב הזה מתקיים בו איזון יפה בין פרי לתיבול, וכן את אותם טעמים וואקסיים שאופייניים כל-כך לסמיון. יין לבן מקומי עמוק, מורכב וטעים מאוד, שניכר כי יוסיף להתפתח בבקבוק בשנים הקרובות. ציון:92 (98 שקל)