המצטיינים של שנת 2017

 שנת 2017 הגיעה בשעה טובה אל קצה, ורגע לפני שמתחילים להתרגל ל-2018, זה הזמן לסכם ולהצדיע למצטיינים של עולם היין הישראלי, שהפכו את השנה לקצת יותר נסבלת

מרכז המבקרים של יקב ספרה

היקב הטוב ביותר:Sphera

איכשהו נדמה שכל שנה מאז החל לפעול, ב-2012, היתה "השנה של יקב ספרה". אבל 2017 היתה בכל זאת יותר מעוד שנה שבה היקב של דורון וסימה רב־הון ייצר נבחרת של יינות לבנים באיכות חסרת פשרות. לאחר שנים אחדות שבהן פעל במבנה ששימש יקב אחר בקיבוץ גת, הוא עשה השנה צעד אסטרטגי חשוב והעתיק את משכנו לגבעת ישעיהו, שם נמצא לו בית קבע מטופח ואלגנטי שהולם את מעמדו ויארח כיאות את קהל המבקרים שלו. בפן המקצועי, ספרה חבר ליקבים קסטל, צרעה ופלם להקמת "הקווארטט של הרי יהודה", מהלך שחשף את יינותיו לעולם ותוצאותיו לא איחרו להגיע: White Signature 2015, יין הדגל של היקב, היה ליין הישראלי שקיבל את הציון הגבוה ביותר אי־פעם ממבקרת היין הבריטית המוערכת ג'נסיס רובינסון.

היקב המשתפר:טוליפ

דברים קורים בטוליפ, והשנה עשה היקב צעד נוסף בכיוון של הפחתת עוצמות הארטילריה, מה שאומר יינות פחות בשלים, עציים וכבדים. זה שינוי מבורך, גם אם לא קל לביצוע במותג אהוד ומצליח כזה שכבר יש לו קהל צרכנים קבוע. אהבתי מאוד את טעימת הרוחב שקיימתי שם השנה עם היינן דוד בר־אילן, ובעיקר את טוליפ NET 2015, יין הסוביניון בלאן של היקב, הנמנה עם היינות הלבנים המקומיים המוצלחים ביותר שטעמתי השנה. האם מגמת ההתמתנות של טוליפ תיגרר גם לתוך השנה הבאה? לא בטוח שצריך, כי המקום הטוב הזה באמצע מתאים בול לאופי של היקב.

מימין לשמאל:  
רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום 
2014
 רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום
 2014
דלתון פומה בלאן 2016

Arianna Occhipinti SP 68 Rosso 2015
מימין לשמאל: יינות ירדן, גאראז' דה פאפא, דלתון והיין הסיציליאני הטבעי של אריאנה אוקיפינטי

היין האדום הטוב ביותר: רמת הגולן, ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום 2014

רוב היינות האדומים שיצאו השנה לשוק הם תוצר של בציר 2015 הבעייתי (שהיה חם ומאובק באופן קיצוני). אמנם יקבים רבים הצליחו להתגבר על הקשיים ולהפיק יינות טובים מאוד למרות הכל, אך לא זכור לי יין אחד שיכול להתמודד עם האיכויות של ירדן קברנה סוביניון אל רום 2014, שהוציא יקב רמת הגולן לפני כחודשיים. בצפון רמת הגולן, בגובה של 1,100 מטר מעל פני הים, אל רום הוא כרם מדהים שאפשר רק לשער כי כל יינן בישראל היה שמח להתברך ביבולו. למרות זאת, האל רומים האחרונים, כמו רבים מהיינות האחרים של רמת הגולן בשנים האחרונות, היו מתוקים ועציים מדי בעיני. אני לא יודע מה שינו שם בבציר 2014, אם בכלל, אבל התחושה היא שנעשה איזשהו כוונוּן־מחדש שמספק את האיזון הכה נדרש והופך את היין הזה מפוטנציאל ליין מעולה לקברנה סוביניון הישראלי הכי מרשים שטעמתי השנה. אם אתם מחפשים יין ישראלי ליישון, כזה שישתבח עם השנים, אז מצאתם.

היין הלבן הטוב ביותר: לוינסון, גאראז' דה פאפא בלאן 2016

זה כמה שנים שגאראז' דה פאפא לבן, יין שעשוי על טהרת ענבי שרדונה, הוא מהיינות הלבנים הטובים ביותר שישראל מציעה. זה מ-2016 הוא לטעמי המהדורה הטובה והשלמה ביותר שהוציא היקב עד עתה, בעיקר משום שבעליו עידו לוינסון הפליא הפעם לשוות ליין איכויות של אזור גידול קר בלי לוותר על בשלות הפרי ועושר הטעמים. בטעימה נרחבת של יינות ישראליים שערכתי בניו יורק לא מכבר בחברת אנשי יין מקומיים, ה-GDP Blanc זרח מעל השאר וזכה לביקורות נלהבות. השנה, לאחר כמה שנים שבהן כיהן כיינן ביקב רקנאטי, עבר לוינסון ליקב ברקן, כך שמקור הענבים ליקב הביתי שלו עתיד להשתנות. מעניין יהיה לראות כיצד זה יבוא לידי ביטוי בבצירים הבאים.

היין המשתלם ביותר: דלתון פומה בלאן 2016

בכל מכון גמילה יגידו לכם שהשלב הראשון לטיפול בבעיה הוא ההכרה בכך שיש בעיה. משום מה, העיקרון הזה עדיין לא פועל על יצרני היין בישראל, והם ממשיכים להאמין שאין שום בעיה בעובדה שקשה למצוא בישראל מבחר ראוי של יינות במחיר של שתי ספרות. במצב הדברים הזה, מי שיודעים לייצר יין באיכות גבוהה ובמחיר שמאפשר גישה יומיומית הם יקבים בהיקף של דלתון, יקב גדול אבל כזה שעדיין מפעמת בו נשמה של אהבת יין ולא רק רוח תעשייתית. תמורת 47 שקל, הפומה בלאן של היקב ייתן לכם חוויית שתייה נפלאה של סוביניון בלאן מקומי עשיר ומלא נפח, שיש כפולים ממנו במחיר שלא מסוגלים לתת. מציאה.

יין היבוא של השנה: Arianna Occhipinti SP 68 Rosso 2015

זו היתה שנה נוספת שבה הגיעו לישראל יינות נהדרים מרחבי העולם, וכל מי שאוהב ומעריך יין יכול רק לברך על השפע שנפל בחלקנו. בין אלה יש לא מעט יינות של יצרנים חשובים ובעלי שם עולמי, אך לא פחות חשובה היא פעילותם של יבואנים קטנים ההופכים כל אבן כדי למצוא את היצרנים הקטנים, הייחודיים והמקוריים, שלעתים לא זוכים לכבוד הראוי אפילו במולדתם. ג'יאקונדה עשו זאת השנה עם יבוא היינות הסיציליאניים הטבעיים של אריאנה אוקיפינטי, המערערים את מה שהתרגלנו לחשוב על יינות האי בעקבות הנרו ד'אבולה הכבדים. ה-SP68 Rosso 2015, בלנד של פראפאטו ונרו ד'אבולה, הוא יין שמציג בנשימה אחת פראות ארומטית של פרי בר מתובל ועדינות ואלגנטיות. לא יין שצועק, אבל כזה שיש בו אותו מרכיב חמקמק שמזכיר לך למה אתה כל כך אוהב יין.


איש היין/אוצר היין: אבירם כץ

אחרי שהחל את דרכו במסעדה "רוקח 73" וביסס את מעמדו ב"טוטו" כסומלייה המקומי המוביל,אבירם כץ הוא הדמות שהכי מזוהה עם התפקיד הזה, שהולך ונמוג מהמסעדות כאן. בשנה החולפת הוא הפתיע, עזב את בר היין "ברוט", שבו היה שותף, והצטרף למסעדת "הבסטה" בתפקיד מנהל וסומלייה. לא עבר זמן רב וכץ, שבימים כתיקונם לבוש בברמודה ובכפכפים, הפיח במקום את הרוח האותנטית שלו, הסוחפת אחריו אוהבי יין רבים בכל אשר ילך. תפריט היין של "הבסטה" אמנם היה נפלא גם טרם הגעתו, אבל תחת ידיו המקצועיות והמיומנות הוא הלך והשתדרג והפך את המסעדה לאחת מנקודות היין החשובות ביותר בתל אביב. הדבר לא נעלם גם מעיניו של ניק לאנדר, מבקר היין של "הפייננשל טיימס", וכשזה ביקר השנה ב"בסטה" הוא הקדיש לכץ ולסגנונו מלים חמות ברשמי הביקורת שלו.