הויניירון מגבעת-זאב

בזמן שמרבית יקבי הגראז' בישראל מסתמכים על רכישת ענבים, אבנר אלה מיקב אבנר מגדל אותם בעצמו בכרם שנטע בגבעת זאב לפני כעשור. לאחר שנעזר בשירותי הייעוץ של ארקדי פפיקיאן ואבי פלדשטיין בתחילת דרכו, היום הוא אחראי על תהליך הפקת היין מהנץ הגפנים הכרם ועד לשלב הביקבוק. סקירה

 

לא מעט יקבי גראז' פועלים בישראל בשנים האחרונות. התפתחותו של ענף היין המקומי ומספר מקומות שמאפשרים ללמוד עשיית יין, גם אם באופן לא לגמרי ממוסד, עודדו מספר הולך וגדל של ישראלים להיכנס לעולם הזה. יש שעשו זאת כתחביב, יש ששאפו להפוך את התחביב למקצוע וחלק אף הגיעו במטרה מוצהרת להקים יקב ולהתפתח עם הזמן. כך או כך, מעטים הם יקבי הגראז' המקומיים שהסתמכו החל מיומם הראשון על כרם שנמצא ברשותם. אלו הם יקבי גראז' אסטייט, שעושים את המלאכה מ-א' ועד ת' בעצמם ולא נסמכים על רכישה מזדמנת של ענבים מדי בציר. יקב אבנר, שממוקם בפאתי גבעת זאב ובו ביקרתי לאחרונה, נמנה עם אותם יקבי גראז' מעטים שפועלים בדגם הזה.

מי שעומד מאחורי היקב הוא אבנר אלה, יזם בתחום הבנייה בעברו. בגיל 74, עמוק בתוך הפנסיה, אלה הוא למעשה ויניירון (Vigneron) לכל דבר ועניין. הוא אחראי על מלאכת הכפיים והטיפול בכרמים, הוא בוצר את הענבים בסיוע בני משפחתו והוא זה שמופקד על עבודת הייננות ביקב מרגע בציר הענבים ועד מועד הביקבוק.

הכרם, שלצידו נבנה מבנה היקב הצנוע וגם חדר טעימות קטן (הכול במו ידיו של אבנר), ניטע בשנת 2009 על חלקה חקלאית בגובה 750 מטר מעל הים, שנרכשה על-ידי אלה בשנת 1988. "קניתי את השטח הזה לפני 20 שנה והוא היה ריק" הוא מספר. "הבן שלי הציע שנגדל שם ירקות אורגניים אבל זה לא ממש הלך. כשיצאתי לפנסיה, חיפשתי משהו שיעסיק אותה לתקופה ממושכת. בבנייה זה תמיד מיזמים שמתחילים ונגמרים, וחיפשתי משהו קבוע."

החיפוש אחר תעסוקה ליום שאחרי בצירוף החיבה ליין וחקלאות הובילה את אבנר ללימודים בבית הספר ליין של ניר שחם בשורק. "עשיתי מספר קורסים שכללו את נושא גידול הגפנים ועשיית היין" מתאר אלה, "ובזמן הזה ניטע הכרם. הבאתי את הנכדים וחרשנו את החלקה עם פרדים ומחרשת עץ. יצרנו תשתית והבאנו שתילים. באותה תקופה נסתייעתי בייעוץ של ערן הרכבי (עד לאחרונה מנהל תחום המטעים של משרד החקלאות, א"ג), שעזר לי בבחינת הקרקע ובבחירת הכנות והזנים".

ההתייעצות עם הרכבי הובילה את אבנר לנטיעת ארבעת הזנים הבורדולזיים שנטועים היום בכרם הקטנטן שמשתרע על-פני 2 דונם. "למעשה לא ידענו מה איכות הטרואר שלנו כי לא היו באזור גפנים" מעיד אלה. "חשבנו מה אפשר לגדל כאן בריא וטוב וגם מה לא יהיה קשה לגידול, והמסקנה היתה קברנה סוביניון, מרלו, פטיט ורדו וקברנה פרנק. הזנים הללו תפורים למקום הזה מבחינת תנאי מזג האוויר".

הבציר הראשון של היקב, שמייצר כמות זעומה של 2400 בקבוקים מדי שנה, חל בשנת 2013. "לאחר בציר הביכורים, ביקשתי מארקדי פפיקיאן שילווה אותי בעשיית היין ובשנה שלאחר מכן" מספר אבנר. "בבציר השני פניתי לאבי פלדשטיין. רציתי לבדוק שני כיוונים שונים לגמרי של ייננות, ללמוד ולהרחיב את האפשרויות שעומדות בפניי. שמעתי מזה ושמעתי מזה, למדתי משניהם ולבסוף החלטתי לעניות דעתי הקובעת. היום אני כבר עובד לבד".

במסגרת היקב, שלנוכח גילו הצעיר נמצא עדיין בתהליכים של התגבשות, מפיק היום אבנר לא פחות משמונה יינות: רוזה, ארבעה יינות זניים, בלנד בורדולזי, גוורצטראמינר (שמיוצר מענבים שנרכשו) ויין קינוח בסגנון פורט. במסגרת הביקור טעמתי יינות מבצירי 2014, 2015 ו-2016 (טעמתי בעבר גם את היינות של הבציר הראשון מ-2013) והתוצאות בהחלט טובות ומספקות, קל וחומר כאשר מדובר על יקב שרק החל את דרכו ובכרם שרק החל להניב.

מבחינה סגנונית, ניכר קו עשייה עקבי בכל היינות, ואם אני רוצה לשייך אותו לאחת משתי הפיגורות שסייעו לאבנר בתחילת דרכו, אז אני מניח שהיינות, לפחות מבחינת איך שהם נטעמים, קרובים יותר לאסכולה של פפיקיאן. מלבד העובדה שהם נקיים ומלוטשים מבחינה טכנית (אלה מתחזק מעבדה ,לא מובן מאליו עבור יקב פצפון שכזה), הם משדרים קו סגנוני אחיד של בשלות גבוהה, גוף מלא, מרקם עשיר וחתימה ברורה ומלאת נוכחות של עץ. יחד עם זאת, אף אחד מהיינות אינו מרגיש מוגזם מהבחינה הזאת, הטעמים בהחלט טובים, לפרקים אף מעניינים, וניכר כי קיימת בהם חתירה לאיזון ולמגע רך ואלגנטי. מצא חן בעיני במיוחד הביצוע של אבנר לפטיט ורדו, זן שאני בדרך כלל לא נוטה להתלהב מהביטוי שלו כיין זני ובמקרה הזה דווקא הצדיק את הבחירה בו.

כאשר הוא פסע לפני הבציר השביעי שלו, אבנר אלה מיקב אבנר בהחלט יכול להרגיש מסופק עם התוצרת. איש צנוע אמנם, אבנר, אך גם אחד שמסתמן כפרפקציוניסט שלא מפסיק ללמוד. בשלב הזה הוא בעיקר לומד על בשרו את הקושי שבמכירת יינות שאינם כשרים בסביבה שבה מתגוררים לא מעט חובשי כיפה, אך עם הזמן ועם מאמץ שיווקי ממוקד אני סבור ש-2400 הבקבוקים שמיוצרים מדי שנה יימכרו ללא בעיה.

מחירי היינות האדומים נעים סביב 150 שקלים, מחיר הרוזה 80 שקלים. המכירה נעשית ביקב שמקבל מבקרים בתיאום מראש.

רוזה 2018

יין הרוזה של אבנר, שמיוצר מבלנד של ארבעת הזנים הבורדולזים שנטועים בכרם, מהווה את הביצוע הפחות מוצלח של היקב לטעמי. זה רוזה שמיוצר משילוב של בציר מוקדם (כתוצאה מדילול) ודימום (בלידינג). היין עצמו לא ממש ארומטי ומרגיש קצת פאזי ומפוזר. הפרי חם, בשל מדי ושטוח ביחס למה שאתה מצפה לקבל ברוזה וחסר איזשהו מתח שיחזיק את הלגימה לכל אורכה. טעמי ההדרים של היין משביעי רצון אמנם, אבל חסרה חמיצות שתשווה ליין הזה יותר רעננות. ציון:84

מרלו 2014

ענבי מרלו מהכרם בגבעת זאב, הבגרה של 24 חודשים בחביות אלון צרפתי. זה מרלו מלא, עשיר ומתובל. לצד העציות, שבאה לידי ביטוי במרקם קרמי נדיב, אפשר למצוא כאן ניחוחות וטעמים של שזיף בשל וקאסיס. הפרי עסיסי מאוד, לא כבד ומצויד בתיבול ירקרק מרענן. יין מרלו רך, מאוזן ועשוי היטב. ציון:88

קברנה סוביניון ספיישל רזרב 2015

הקברנה סוביניון של אבנר מבגיר 24 חודשים בחביות ומגיע אף הוא במרקם קרמי מלא ועשיר. ביחס למרלו, בולטת בו מתיקות במרכז החך שמצטרפת לתיבול ירקרק. קברנה עוצמתי משנת בציר חמה במיוחד, שמגיע עם מבנה טאני שרירי ומוצק ולא מעט עומס, וזקוק לזמן נוסף כדי להתמתן ולהתפתח. ציון:87

פטי ורדו 2016

ביצוע יפה ואלגנטי של פטי ורדו. לעומת המרלו והקברנה של אבנר, היין הזה מבגיר כתריסר חודשים בלבד בחביות וניכר כי הירידה בעציות מיטיבה עם היין. הפרי מורכב, מתובל ועסיסי, והטאנינים מוצקים, בשרניים ומשולבים היטב במרקם של היין, שזקוק לתקרובת עשירה לצידו. ציון:89

קברנה פרנק 2016

ענבי קברנה פרנק מהכרם בגבעת זאב, שמבגירים כ-12 חודשים בחביות. זהו קברנה פרנק שמגיע בצבע כהה ואטום ובולטת בו, כמו בשאר יינות היקב, חתימה עצית ארומטית ברורה שמצטרפת לירקרקות האופיינית לזן שנמצאת כאן רק ברקע. על החך היין מופיע מלא-גוף ושרירי, מתובל וסמיך, וניכר כי יש בו פרי איכותי ונוכחות מספקת של תיבול וחמיצות כדי להתאזן ולספק לגימה עוצמתית ומלאת-טעם. זמן יעשה לו טוב. ציון:88

סימפוניה 2014

סימפוניה הוא הבלנד הבורדולזי של אבנר, שמורכב מ-60% קברנה סוביניון, 30% מרלו והיתר קברנה פרנק ופטיט ורדו. זהו יין בשל ועשיר, בו הדומיננטיות של הקברנה סוביניון באה לידי ביטוי בדמות תבלין מתקתק במרכז החך. יש כאן מרכיב אדמתי-בשרני שתורם מורכבות מסוימת, אך בשלב הזה נוכחות העץ בשילוב בשלות הפרי מייצרים לגימה קצת כבדה. זה בלוקבאסטר, בכך אין ספק, אבל כזה שצריך זמן נוסף להתפתח ולהיפתח. ציון:88