האם 'טיול לנאפה' הוא התשובה הנשית המוחצת לדרכים צדדיות?

סרט חדש בכיכובן של איימי פולר, מאיה רודולף וטינה פיי מתאר את מסען של שש נשים ברחבי אזור היין המפורסם ביותר בקליפורניה. למרות שמו, הסרט מתייחס ליין באופן שולי ביותר

הקדימונים של הסרט 'טיול לנאפה' (Wine Country במקור), שבישרו על עלייתו בנטפליקס ב-10 למאי, גרמו לי לשבת ולצפות בו מיד עם עלייתו לאוויר. איכשהו נוצרה אצלי ציפייה אדירה שהנה, 15 שנים אחרי, מגיע סרט שסוף סוף ייתן פייט ראוי לדרכים צדדיות הבלתי-נשכח. עם שם מחייב כל-כך, צילומים מרהיבים מנאפה וליהוקן של שחקניות מצוינות כמו טינה פיי, איימי פולר ומאיה רודולף, התחושה הייתה שמתפתח כאן פוטנציאל אמיתי לסרט קאלט. למרבה הצער, התחושה הזו הלכה והתפוגגה דקה אחר דקה בעת צפיית הסרט, ולטעמי לא רק שאין מדובר בחומר לקאלט, אלא שהצופה הממוצע ישכח את הסרט הזה עד שילגום את כוס היין הבאה שלו.

'טיול לנאפה' מספר את סיפור מסען בנאפה של שש נשים שמתכנסות בבית כפרי כדי לציין את יום ההולדת ה-50 של רבקה, פסיכולוגית שחולקת את חייה עם בעל אדיש שמתעניין בעיקר באקס-בוקס שלו. על התכנית לאירועי סוף שבוע היום-הולדת הופקדה אבי (איימי פולר שגם ביימה), שתכננה לפרטים מה תעשה החבורה בכל שנייה ושנייה. מבלי לייצר ספויילרים לאלו שמתכננים לראות את הסרט, אני יכול רק לומר שבאופן לא מפתיע מבחינה קולנועית, מהרגע שבו מתכנסות הנשים בבית מתחילים לצוף מתחים מן העבר ובעיות מן ההווה, כך שהתכנון לטיול רגוע ומהנה בנאפה לא עולה יפה. אינני מבקר קולנוע, אך לטעמי מדובר בפספוס. אם מדובר בקומדיה (והליהוק אכן מרמז לכך) אז הסרט הזה פשוט לא מצחיק, ואם הכוונה היא לייצר דרמה אז התוצאה היא סיפור צפוי ולא מספיק מעניין.

איימי פולר. ביימה וכיכבה

האכזבה הגדולה, לפחות מבחינתי, היא הצגתו של היין בתוך הסרט. לפחות על-פי שמו הלועזי של הסרט, ניתן היה לצפות שיין יהווה מרכיב משמעותי בהתפתחות העלילה. בפועל, הטיול בנאפה היה רק תפאורה להתרחשויות שיכלו להתקיים באותה מידה בדיוק גם בטיול למרגלות הרי הרוקי. ששת הנשים אמנם לגמו הרבה יין במשך סוף השבוע, אך כאשר כבר היה איזשהו רגע שהוקדש ליין, הוא למעשה הלעיג את העובדים ביקבים שניסו להסביר על היין שלהם וזכו לתגובות מפוהקות ומזלזלות. הפופולריות של יין בימים האלה בארצות הברית נמצאת בשיאה, כאשר בין היתר סלבריטאים רבים מביעים בפומבי את עניינם בתחום. לפחות לטעמי, ב'טיול לנאפה' ניסו להשתמש בגל הזה כדי לשוות לסרט איזשהו ערך מוסף שיגרום לאנשים לחשוב שאכן מדובר סרט עם לא מעט יין במרכזו. האם זה באמת קורה? ממש לא, וקשה לי להבין מדוע מכל השמות נבחר דווקא השם Wine country. כנראה שזה פשוט נשמע נכון וטוב בעיני המפיקים.

מה שעשה את דרכים צדדיות לסרט יין נפלא כל-כך בזמנו, הייתה העובדה שהוא לא היה סרט יין. בהתבסס על תסריט קומי-דרמטי מצוין, הוא סיפק סיפור קטן ויפה על התבגרות וחברות ונגע גם בצופים שלא לגמו כוס יין מימיהם. אך מעבר לכך, צפן דרכים צדדיות אנקדוטות מיוחדות לאוהבי יין, כאלה שהוטמעו בעלילה ותרמו ערך נוסף למי שהבין אותן. שוחרי יין לא שוכחים את הסגידה בסרט  לפינו נואר מול התיעוב כלפי מרלו, אך גם מי שלא נכנס מעולן לנבכי עולם היין הצליח להתחבר בדרכו שלו לאהבת היין של גיבור הסרט, מיילס.

אז אם חשבתם למצוא ב'טיול לנאפה' את התשובה הנשית המוחצת לדרכים צדדיות, אתם צפויים להתאכזב. הייתי רוצה לכתוב שאם יש לכם שעה וחצי מיותרות להעביר אז בהחלט אפשר לצפות בסרט, אך לנוכח העושר הטלוויזיוני שקיים בזמננו גם את זה קשה לי לעשות. בינתיים, אפשר להמשיך להסתמך על השמועות שמדברות על סרט המשך ממשמש ובא לדרכים צדדיות. מעניין איזה זן הולך לשחק את תפקיד הקורבן של מיילס הפעם...