בן-גוריון היה מתגאה: חוות ננה היא צעד נוסף קדימה לעבר דרך יין דרומית

 ערן רז הדרים למצפה רמון, נטע שם כרמים והקים את חוות ננה. כעת, לאחר מספר בצירים בהם מכר את ענביו ליקבים אחרים, הוא מקים יקב מדברי חדש בשותפות מסקרנת ובסיוע יועץ יין אמריקאי. סקירה

 

לפני כחודש חזרתי מסיור יקבים בצ'ילה, שהתרכז בעיקר סביב אזורי היין קזבלנקה, סן אנטוניו ומאיפו. מרחק שעת נסיעה אחת בלבד מהבירה סנטיאגו, והנה אתה מוצא את עצמך מוקף בכרמים מוריקים, שמותירים את חוויית היציאה מהעיר הפקוקה וענייני היומיום כזיכרון עמום, ומספקים מנת אסקפיזם שמשתדכת נכון כל כך לכוס יין. אותה תחושת בורחנות (מתברר שזו החלופה העברית לאסקפיזם), שהנפש משוועת לה מעת לעת, חששתי שלא אמצא אפילו במרחק שעתיים וחצי נסיעה דרומה מתל אביב, בדרכי ליקב ננה שבמצפה רמון. חבלי טיפוס, מסלולי זחילה ומטווחי ירי המעטרים את שולי הדרך שמובילה לכרמים ומכשירים את דור הקצונה העתידי של צה"ל, מקפידים שלא תשכח לרגע את המורכבות הבלתי מתפשרת של המקום שבו אתה חי. מעברו האחד של הכביש מדברים על שנין בלאן ותסיסות ספונטניות, ובגדה שממול מגרדים את שאריות הטונה האחרונות מהפחית במנת הקרב.

למרבה השמחה, חששותיי התבדו כבר בחלוף הרכב על פני שער הכניסה שעליו הוטבעו המילים Nana Estate. החיזיון הדרמטי של שורות גפנים, הנטועות בהרמוניה גיאומטרית מושלמת באדמה המדברית הצחיחה, הצליח לייצר ביתר קלות אפקט זמני של מחיקון-מציאות. בהמשך השביל, במקום שבו הכרם מגיע לקיצו וכמעט מתמזג עם התוואי שבו מתפתל נחל צין בין פטמות חוליות חשופות, עומדת חופה לבנה, המשלימה את תהליך ההתנתקות. שם, מוצל מהשמש שלא נותנת מנוח גם בראשית החורף, אתה עד לאחד המחזות היפים שיש לחקלאות הישראלית להציע.

החופה המדברית, המצויה דקת הליכה מחדר הטעימות החינני, היא גם המקום שבו הכורם ערן רז (50) בוחר לפתוח בו כל ביקור בחוות ננה. שמה של החווה מבוסס על כינוי שדבק ברז בזמן שירותו הצבאי. הוא הגיע לעולם היין מהצד החקלאי, ולא בכדי בנקודה הזו הוא מרגיש הכי נוח לגולל את סיפור חייו. נתיב שהוביל אותו דרומה, למקום שבו עד לפני קצת יותר מעשור לא רבים ששו לגדל בו גפנים, קל וחומר לייצר מהם יין. היום, עם חלקות כרמים שנטועות על פני 80 דונם ושעתידות להתרחב ל-100, ביקוש הולך וגובר לענבים דרומיים מצד יקבים מובילים ברחבי ישראל, ותוכנית להקמת היקב המשמעותי הראשון במצפה רמון, הכל נראה טבעי כל כך. אך ההתחלה, מעיד רז, לא הייתה פשוטה.

 

להבין את הייננים

הוא נולד בכפר ביל"ו. לאחר השירות הצבאי בחר בלימודי קולנוע וצילום, אם כי התשוקה לעבודת כפיים חקלאית תמיד היתה ברקע. בסוף שנות ה-90 התגלגל למשרת מנהל הכרמים של יקב עמק האלה, שמעמדו אמנם נשחק קשות בשנים האחרונות, אך בימים ההם עדיין נהנה מתמיכה כלכלית ענפה של איש העסקים ג'קי ספרא. לאחר שסיים את עבודתו ביקב בהרי יהודה, עבד כשנתיים בכרמים של יקב רמת הגולן בתל פארס.

אחד התחלואים של ענף היין הישראלי בראשית ימיו היה הנתק בין הכורמות לייננות - תופעה שעדיין קיימת, אך מצטמצמת בהיקפה. רבים מהכורמים היו חקלאים בעלי חלקות כרמים, שהתייחסו לענבים כלשאר הגידולים החקלאיים, ולא בהכרח הבינו את הצרכים המיוחדים של הייננים. בהיותו כורם צעיר זיהה רז את הפער הזה, ובחר ללמוד הפקת יין במסגרת הקורס שמציע בית הספר ליין ביקב שורק. "הרגשתי שאם אני רוצה לייצר קשר בין הכרם ליקב, אני צריך להבין את הייננים, וזה אומר לדעת איך מכינים יין", הוא אומר.

כשסיים את תפקידו ברמת הגולן החליט לרדת דרומה ולהשתקע שם עם משפחתו, במטרה מוצהרת לחפש מקום מתאים לנטיעת כרמים משלו. "התחלתי לשוטט בשטח ולחפש מקום גבוה לטעת בו את הכרמים", הוא מספר. לאחר שמצא אתר בגובה 800 מטרים מעל פני הים, שנראה לו מתאים בזכות הפרשי טמפרטורה קיצוניים בין יום ללילה, קדח באדמה ושלח דגימות קרקע לבדיקת מעבדה. "קיבלתי את נתוני דגימת הקרקע והבנתי שזה מקום שיש בו את כל התנאים לגידול ענבי יין", הוא אומר.

לדבריו, על פי החוק הישראלי ניתן לקבל מהמדינה שטח מדברי ללא צורך במכרז, ובלבד שהוא מעובד לשטח חקלאי. למרות זאת, בישראל כמו בישראל, נדרשו שלוש שנים של מאבקים בבירוקרטיה המקומית כדי להשיג את האישור המיוחל לנטיעות הכרמים באתר המיועד. פריצת הדרך חלה ב-2007, כחלק מתוכנית יזמות להקמת חוות חקלאיות בנגב למטרות תיירות. "אני הייתי היזם הראשון בתוכנית, שלמעשה לא התממשה עד עצם היום הזה", הוא מעיר. במסגרת התוכנית קיבל רז הקצאת שטח חקלאי להקמת החווה ונטיעת הגפנים. "קיבלתי את הקרקע ונטעתי שתילים ממה שהיה זמין אז במשתלות. כולם יעצו לי לא להתעסק עם זנים לבנים, אמרו שיהיו לי בעיות איתם באקלים הזה, אבל בכל זאת נטעתי".

ההתחלה לא הייתה קלה, בלשון המעטה. מהר מאוד הוא הבין שצליחת המכשול הבירוקרטי היא רק שלב אחד בדרך לחזון, שבו יבצרו את ביכורי הענבים מהכרמים החדשים שנטע. שבועיים לאחר הנטיעה, הוא מספר, רמסו את הכרם גמלים שעברו באזור. בירור קצר העלה שהכרם נטוע על תוואי שטח הנמצא על שביל שבו פועלים מבריחים לישראל. "כל הגראס והחשיש של תל אביב עוברים כאן", הוא מעיר. מכאן ואילך מתאר רז מסכת של גניבות והתנכלויות, שליוו את שנתו הראשונה על הקרקע. "בשנה הראשונה כל ההתעסקות הייתה סביב שימור הכרם. מצאתי את עצמי ישן בלילה בכרם עם שק שינה ומדורה. עלו אצלי מחשבות שאולי זו בכלל טעות. הרגשתי שהצרות שלי לא מעניינות אף אחד והגעתי לסף ייאוש. אחרי הכל, השקעתי כבר לא מעט כסף וידעתי שבסוף יש גם משפחה שצריך לפרנס".

 

הישרדות בעזרת התרחבות

לצד היחס העוין מגורמים עבריינים החלה אט אט להתפתח התעניינות בקרב המשפחות השכנות, שגילו סקרנות כלפי המיזם החקלאי וראו בכרמים הזדמנות חדשה לפיתוח האזור. "התחיל טפטוף של משפחות שפנו אליי, אבל סירבתי להיכנס לזה באותו זמן". למרות הרצון להימנע מסיבוב נוסף של בירוקרטיה והצורך להשקיע את האנרגיה בכרמים, היה זה מפגש מעורר חשש שהוביל את רז לשנות את גישתו. "לילה אחד הגיעו לכרם שלושה בדואים והציעו לי הגנה על הכרם תמורת תשלום חודשי. פרוטקשן. אמרתי להם שאני לא מתכוון לשלם, וזה היה הרגע בו הבנתי, שהדרך היחידה לשרוד כאן היא להתרחב לעוד דונם ועוד דונם, כדי להרחיב את המעגל לכמה שיותר אנשים".

בשלב הזה, לדבריו, הוא לקח 23 משפחות כמיזם, וניהל את מבצע הנטיעות שלהן, בעיקר מול הרשויות. בדרך גייס כ-2.5 מיליון שקל להכשרת הקרקע, וחיבר את היזמים החקלאיים החדשים עם יקבים שהכיר מעברו התעסוקתי בעולם היין. ההערכה היא שהיום נטועים באזור מצפה רמון כבר יותר מ-850 דונמים של כרמים. חלק ניכר מהם בכרם רמון - אגודה חקלאית שיתופית בבעלות 15 משפחות, שמגדלת ענבי יין ומוכרת אותם ליקבים מובילים ברחבי הארץ. במקום פועלת גם חלקה ניסיונית, ובה נטועים 30 זנים, במסגרת מחקר שבו מנסים החוקרים ללמוד מהם זני הענבים בעלי ההתאמה המרבית לאזור. לאור הביקוש הרב לענבים מהאזור הזה ולשטחים הפנויים שהוא מציע, ניתן רק לשער כי היד עוד נטויה. "מהאזור הזה יכולים לצאת היינות הטובים ביותר", קובע רז.

האם הנגב, בדגש על מצפה רמון, הוא אכן אזור בעל פוטנציאל לענבים שמהם יופקו היינות הטובים ביותר? זו הצהרה קצת מופרזת, בטח בשלב מוקדם כל כך אחרי הנטיעות. מדובר באזור גיאוגרפי חם וצחיח, עם קרינת שמש חזקה מאוד, ואתגר מרכזי של אספקת מים שוטפת לכרמים. אספקת המים מהווה שיקול מכריע בבחירת אתרי הנטיעה. שיקול נוסף הוא הקרקע המקומית. באזורים רבים, בעיקר על גבי המדרונות, מדובר באדמת לס רוויית מלח, לכן הכרמים ממוקמים בעיקר במרחבים השטוחים.

מה בכל זאת מיטיב עם הגפנים באקלים החם והיבש? בראש ובראשונה מיקומם של הכרמים, שניטעו בגובה של 800 מטר מעל פני הים, והפרשי הטמפרטורות הקיצוניים בין יום ללילה. אלה גורמים המאפשרים לענבים לשמר חומצה, שמשמעותה מכרעת לאיזון טעמי היין.

ייקח קצת זמן להתגבש סביב זנים מיטביים לאזור המיוחד הזה, קרי זנים שידעו לספק שרידות לצד איכות. זני עמק הרון אדומים כמו סירה וגרנאש הם מועמדים טבעיים, אך מעניין יהיה לחזות בתוצאות העתידיות של החלקות הניסיוניות של כרם רמון, שעשויות להשפיע רבות על עתיד הנטיעות באזור. ודאי כשמדובר בזנים לבנים.

 

יקב עצמאי במצפה

בציר הביכורים של ננה חל ב-2010 ובתחילת הדרך נמכרו הענבים ליקבים כמו פלטר, צ'ילאג ואחרים. תחת המותג של חוות ננה יוצרו ביקב פלטר כמה אלפי בקבוקים בשנה, שיועדו למכירה למבקרים בחווה. בכתבה של רונית ורד בעיתון הארץ ב-2012 הצהיר רז כי הוא מתכוון להתרכז בתחום החקלאי וכי אין בכוונתו לייצר יותר מ-5,000 בקבוקים בשנה. אבל טבעם של דברים להשתנות, והביקוש הגובר של היקבים לענבים שמגיעים ממצפה רמון החל לדגדג מתחת לאצבעות ולהפיח שאיפות להקמת יקב אסטייט עצמאי במצפה רמון. כלומר יקב שעושה שימוש בחלקות הכרמים שהוא עצמו מגדל ומטפח.

לצורך העניין צירף אליו רז כשותף את ניב בן-יהודה. "הכרנו, פרחה בינינו אהבה וידעתי שאני רוצה לשתף איתו פעולה", אומר רז. בן יהודה, ישראלי שחי בקוסטה ריקה, יזם מותג בשם "שלוש פינות", שמטרתו להפיק יין תחת תווית אחת ובידי יינן זהה בשלושה מקומות שונים בעולם: ישראל, קליפורניה וקוסטה ריקה. "למיטב ידיעתי, הוא הראשון לטעת כרמים לצורך ייצור יין בקוסטה ריקה". הענבים ליין הישראלי של המותג יגיעו מהכרמים של ננה, ואילו שאר הענבים יופנו ליצירת יינות יקב ננה, שעתיד לקום בשנתיים הקרובות באזור התעשייה בכניסה למצפה רמון. מרכז המבקרים המצוי בין הכרמים יוסיף לפעול ולארח.

השותפות בין רז לבן יהודה נרקמה בשנת 2014. המטרה הראשונה הייתה להשתחרר מהסכמים עם היקבים השונים, שנהגו לרכוש את ענביהם מננה. "אנחנו עדיין בתהליך השתחררות מהסכמים קודמים, כדי שכל הענבים ישרתו את היקב שלנו. בציר 2018 כבר יניב 28 אלף בקבוקים. היעד הוא להגיע ל-100 אלף", אומר רז.

עד להקמת היקב החדש מיוצרים היינות ביקב מארח, באזור התעשייה דלתון שבגליל. מי שהופקדה על מלאכת הפקת היינות היא הייננית הצעירה דנה בני (36), הפועלת תחת הדרכתו של קרי דמסקי, יועץ יין אמריקאי שאחראי על הפקת שלושת היינות של מיזם "שלוש פינות". בני, שזו לה המשרה הראשונה בישראל, למדה הנדסה ביו-רפואית לפני שהחליטה לשנות כיוון וללמוד יינות וכורמות בפירנצה שבאיטליה. "אני מאלה שמאמינות בלימודים אקדמיים פורמליים", היא אומרת. היא סיימה את הלימודים ב-2015, תקופה שבה לא היה בענף היין המקומי היצע רחב של משרות מעניינות לייננים צעירים. למרות זאת היא זוכה לקחת חלק באתגר שאפתני, ניסיוני ומרתק, והשנים הבאות יעידו האם ההימור של רז ובן יהודה יתגלה כמוצלח. עם זאת יש לזכור, שחלק לא מבוטל מהאחריות מוטל על כתפיו של דמסקי.

שני היינות הראשונים שיצאו תחת ידיה של בני, יינות לבנים מבציר 2017, בהחלט מבשרים טובות ומעידים על יד ייננית טובה. עם עוד קצת שפשוף, צבירת ניסיון והיכרות שתלך ותעמיק עם חומר הגלם המקומי, יהיה מעניין לעקוב אחר היינות העתידיים של יקב ננה.

אך לפני סקירת היינות, כמה מילים על יין ותיירות, שני תחומים שעובדים יפה יחד. אני מביע ספק רב אם בנגב אכן ייוצרו בעתיד היינות הטובים ביותר בישראל, אך אפשר לקבוע כבר עכשיו שניתן לייצר שם יינות באיכות גבוהה. אז אולי בן גוריון לא ראה בחזיונו אזור יין משגשג כאשר דיבר על הפרחת השממה - אחרי הכול, הזקן לא היה נהנתן גדול - אבל הפוטנציאל הגלום באזור הזה מבחינה תיירותית הוא עצום. ניתן רק לדמיין עתיד שבו יפעלו בו 6-5 יקבים, שירכיבו בצוותא דרך יין דרומית. "נשמח לתת יד לכל מי שירצה", מתחייבת שחר, רעייתו של ערן. "אחרי הכול, זו אמנם תחרות, אך זו תחרות שתתרום לכולנו".

 

 

שנין בלאן 2017

100% ענבי שנין בלאן. הבגרה במכלי נירוסטה. אף ירקרק, פירותי ונעים. על החך מופיע יין נקי, יפה ורענן, עם טעמי פרי טובים שנהנים ממתיקות מעודנת המתגנבת למרכז החך, ומסיומת מאזנת של חמיצות שוטפת חך. יין קיצי עשוי כהלכה, טעים ולא מתחכם. ציון:89 (90 שקל)

שרדונה 2017

100% ענבי שרדונה שרובם תססו ספונטנית בחביות אלון ישנות, בהן עברו גם תסיסה מאלולקטית והבגירו למשך עשרה חודשים. התוצאה היא שרדונה מלא גוף ומרקם, עם נוכחות עצית שאמנם לא מתחבאת, אך מופיעה באופן שתומך בנוכחות הפרי, שמצדו מופיע בשל ושופע. בשלות הפרי מתבטאת במתיקות מסוימת, אם כי לא מופרזת, והסיומת מינרלית וארוכה. זהו יין שרדונה אלגנטי וטוב, בעל אופי של עולם חדש, כך שמי שמחפש רזון ופריכות בסגנון שאבלי לא ימצא אותם כאן. ציון:89 (120 שקל)

 

סימביוזיס 2015

יין שיוצר במתקן של יקב שורק בהנחיית היועץ דמסקי. זהו בלנד שמורכב ברובו מענבי קברנה סוביניון, אליהם מצטרפים סירה ומעט פטיט ורדו. 21 חודשי הבגרה בחביות. האף חם ובשל, מרגיש מעט מפותח לגילו. בטעימה היין מרגיש רענן יותר, מתובל במתיקות (אולי זכר לתקופה הממושכת בה שהה בחביות) ובסך הכול מאוזן. בלנד חביב, נגיש וישיר, גם אם אינו מתעלה למורכבות כלשהי. ציון:87 (110 שקל)

אושר 2015

בלנד שיוצר עבור ננה ביקב שורק ומורכב מ-96% סירה, 3% קברנה סוביניון והשאר פטיט ורדו. 21 חודשי הבגרה בחביות. זהו יין סירה מבושם מאוד ופראי, שבפרופיל הארומטי מזכיר הרבה יותר את המקבילה האוסטרלית מאשר את זו של צפון עמק הרון. הרושם הזה נשמר גם על החך, עם נוכחות גבוהה של פרי שחור בשל, לעיס ומלא עוצמה שטעמיו טובים. יין סירה גדול, סוג של בלוקבאסטר, שקצת פחות בשלות וקצת יותר עידון יכלו לרומם אותו דרגה אחת למעלה. ציון:88  (190 שקל)