אנשי התנשמת

במקום שבו יקבים אחרים כשלו, יקב תבור הצליח בגדול עם מיתוג מחודש שפונה לקהלים צעירים. משמחת לא פחות היא ההתקדמות שנעשית ביקב מבחינת איכות היינות, בעיקר הלבנים, שנטעמים עכשיו טוב מאי-פעם. סקירה

בשנים האחרונות עברו לא מעט יקבים ישראליים תהליך של מיתוג מחדש. בסך הכול, מדובר בצעד מתבקש. העולם השתנה באופן קיצוני בשלושת העשורים האחרונים, לרבות ענף היין וקהל היעד שלו, מה שהעלה בפני יקבים מקומיים ותיקים יחסית את הצורך בריענון נראות המותג שלהם מתוך שאיפה להתאימו לרוח ולערכים שהם מייצגים היום. יקב תבור היה האחרון ללכת בדרך הזו, ולפחות כפי שזה נראה מהצד, הקמפיין האחרון של היקב, שכלל בין היתר מיתוג מחדש ומסע פרסום אגרסיבי, מסתמן כהימור מוצלח במיוחד.

אינני איש מקצוע מתחום השיווק, אך אני מתאר לעצמי שמיתוג חדש זה לא דבר של מה בכך עבור בית עסק שפועל כבר פרק זמן לא מבוטל. לצד הרצון לחדש, תמיד קיים החשש כיצד השינוי יתקבל בקרב הקהל שכבר התרגל למוצרים בצורתם המקורית. מצד שני, מהלך מהסוג הזה פותח הזדמנות, לפעמים חד-פעמית, לשוות למותג ערך חדש שעשוי לקרב אליו צרכנים נוספים. בהינתן כך, זהו צעד שמצריך חשיבה מעמיקה: מה רוצים לשדר? את מי רוצים למשוך? מהם הערכים שאנו רוצים להיות מזוהים איתם? למה אנחנו עושים את זה בכלל?

מבין היקבים שעברו לאחרונה מיתוג מחדש, היו גם לא מעט פספוסים. יקב הרי גליל השקיע לא מעט בשינוי שלא נראה כי תרם באופן משמעותי לתדמיתו, ועל המיתוג מחדש שעשו ביקב כרמל, שלהגדיר אותו כארכאי זה האנדרסטייטמנט של המאה, בכלל עדיף שלא לדבר. דווקא לנוכח שני המקרים הללו, שהתקבלו באדישות על-ידי הקהל, בולט המהלך השיווקי של תבור. לפחות לדעתי, בתבור הרגישו שהם התקבעו על איזושהי משבצת של "לא לכאן ולא לשם". היינות מסדרות הבסיס והאמצע, שמתומחרים באטרקטיביות בקנה מידה ישראלי, לא הצליחו לשוות לעצמן סקס-אפיל יוצא דופן, בעוד שבסדרות הגבוהות לא הצליחו לייצר בתבור איזה יין ששוחרי יין מדברים עליו. כך, למרות ההשקעה בכרמים בשנים האחרונות והשיפור באיכות היין היקב נותר במעמד של הדוד הנחמד מכפר תבור.

ישראלי שהאזין לרדיו לא יכול היה לחמוק בחודשיים האחרונים מהפרסומת של תבור, שקודחת לך אינספור פעמים בראש שסמלו החדש של היקב הוא תנשמת ולא ינשוף. נכון שמדובר בפרסומת מעצבנת במיוחד, אך כזו שחודרת לראש ופוגעת במטרה. אין סיכוי שמישהו שנחשף לפרסום הזה ייתקל עכשיו בתווית שעליה איור של תנשמת ולא ידע שמדובר ביקב תבור. במובן הזה, קל וחומר כשמדובר ביקב שחלק מיינותיו מיועדים לממכר בסופר, מדובר בהישג גדול, כי בסופו של דבר אנשים מעדיפים לרכוש דברים מוכרים שהם כבר שמעו עליהם. מעבר לכך, המיתוג החדש של תבור נראה צעיר, רענן ולא רשמי, ומרמז על פנייה של היקב לקהלים צעירים שתרים אחרי נגישות הן בשיח והן ברמת היין. אם זה הכיוון של היקב בשנים הבאות, אז בעיני הביצוע מצוין. מעניין יהיה לבדוק, נניח בעוד חמש שנים, מה היו ההשלכות המסחריות של המיתוג החדש.

מרכז המבקרים המחודש של יקב תבור
מרכז המבקרים המחודש של יקב תבור

מעבר לענייני שיווק, יש גם לא מעט שינויים בתוך היקב. החשוב שבהם, לפחות לדידי, הוא הפיכתו של היינן הצעיר, אור נדבך, לגורם משמעותי יותר בצוות היינני הבכיר. אם בביקורי הקודם בתבור בשנת 2016 נדבך היה עוד יינן בצללים שהתרכז בעיקר בעבודה שחורה, אז ניכר שבשנתיים האחרונות הציוות שלו לאריה נשר, היינן הוותיק של תבור, מוכיח את עצמו ומייצר הפריה הדדית. נשר הוא איש של עבודה שמביא איתו ליקב ניסיון רב-שנים ושקט תעשייתי. לעומתו, נדבך משתייך לדור חדש ומעודכן של ייננים מקומיים ושילובו בצוות הביא לכמה שינויים מרעננים בקטלוג היינות של היקב וגם ביינות הוותיקים יותר. הצלע השלישית בטריו הזה היא האגרונומית מיכל אקרמן, שלאחר תריסר שנים בתבור מכירה היטב את הכרמים ואת חומר הגלם שעומד ברשות היקב. שיתוף הפעולה בינה לבין נדבך בניהול הכרמים בולט לעין, ואין ספק שזהו חיבור חקלאי-יינני שלא היה שכיח בענף היין הישראלי עד לפני מספר שנים.

גולת הכותרת של עבודתה של אקרמן הוא ללא ספק הכרם האקולוגי של תבור ברמת-סירין, שאמור להוות דגם לשאר הכרמים שמשרתים את היקב ברחבי הארץ. במסגרת שיתוף פעולה שהחל בזמנו עם החברה להגנת הטבע, יצרו בתבור תנאים מיוחדים במטרה להשיב לחלקות הכרם את המגוון הביולוגי הטבעי שלהן. בתוך כך ניטעו במקום עצי הפרי, חודשו גידולי הכיסוי בשטח הכרמים ונבנו בתי-גידול מיוחדים במטרה לספק לבעלי החיים את תנאי החזרה לשטחים שהוכשרו ועברו שיטוח בעבר לטובת נטיעות הכרמים. בנוסף לכך, נבנו במקום יחידות ניטור שמספקות לאקרמן מידע שימושי ומעניין בנוגע למה שמתרחש בכרם בכל רגע נתון.

ההשקעה ברמת סירין אכן הוכיחה את עצמה ומספיק להסתובב בכרם כדי להתרשם מכך שהמגוון הביולוגי אכן התרחב (זה כולל לסלק חרקים מכוס היין שלך אם טועמים קצת יין בכרמים). מלבד זאת, נדבך את אקרמן מנהיגים בכרמים טכניקות ניסיוניות שתוצאותיהן מגיעות למין יקב בוטיק ניסיוני שהוקם בתבור כדי לבדוק ולפתח דברים חדשים. כעת על הפרק ניסיון שמושט על חלקה קטנה של פטיט סירה, זן שמתאפיין באשכול צפוף בעל נטייה לפתח רקבונות. במסגרת הניסיון שעורכים בתבור, מוסרות בזמן הפריחה (ממש בימים אלה) שש עמדות העלים הראשונות של כל שריג במטרה לפגום בשלב החנטה, קרי השלב שבו מתפתח הפרי. התוצאה שמתקבלת היא אשכול עם פחות גרגרים ובהתאם לכך פתוח ומרווח יותר. האשכול עצמו חשוף לשמש, מה שגרם לי לתהות אם הוא אינו נצרב כתוצאה מכך, אך אקרמן מתארת תהליך הסתגלות של הענב, שבתגובה מפתח קליפה מעובה שמגנה עליו. אז נכון שהעיקרון המרכזי היה נעוץ במניעת ריקבון, אך בתבור שמחו לגלות שהמהלך הזה בא לידי ביטוי גם ברמת היין, שכן כידוע מרכיבי הטעם והריח החשובים נמצאים על זג הענב.

באשר ליינות עצמם-ואני לא יודע לומר אם זה בגלל הטרואר או הייננות- אבל הדברים המוצלחים ביותר של תבור קורים קודם כל בגזרת היינות הלבנים, שנתח הפקתם נושק היום למחצית מהעשייה ביקב. זו הייתה האבחנה שלי גם בעבר, אך ניכר שמאז היינות הלבנים אף הוסיפו להשתפר. מה זה אומר? ובכן, בתבור הצליחו לשמר היטב את עיקרון הרעננות ובאותה נשימה ניקו מהיינות איזשהו מוטיב של מתיקות מתחנפת שאפיין בצירים קודמים. זה עובד מצוין ומקפיץ את היינות הלבנים דרגה אחת מעלה.

ובעניין אחר לגמרי, ביום הביקור שלי בתבור נחנכה בשטח היקב מסעדה חדשה ומטופחת-'בציר 66'. זוהי אבן דרך נוספת וחשובה בהיווצרותן של דרכי היין בישראל, שכן במרביתן אין מספיק מקומות ראויים לסעוד בהם בין ביקור ביקב אחד למשנהו. צריך לקוות שהדגם הזה יספק השראה למקומות נוספים בהם החוק מאפשר לעשות זאת.

מסעדת בציר 66 ביקב תבור
מסעדת בציר 66 ביקב תבור

 

אדמה סוביניון בלאן 2018

100% ענבי סוביניון בלאן מהכרם ברמת-סירין. הבגרה במכלי נירוסטה בלבד.

זהו סוביניון בלאן מקסים ורענן, שמזכיר בפרופיל הארומטי שלו את אופיו הניו-זילנדי הטרופי של הזן, אך בביטוי מאופק שמגיע לצד נגיעה מקומית של לימוניות והדרים. על החך היין נקי ומאוזן ואילו החמיצות נהדרת ומייצרת לגימה הרמונית במפגשה עם טעמי הפרי הנהדרים. ברמת המחיר של 50 שקל מדובר בעסקה מעולה. ציון:91

אדמה רוסאן 2018

ענבי רוסאן שמקורם בכרם בתל-שיפון שבצפון רמת הגולן. זהו יין רוסאן ארומטי בעל גוף בינוני-מלא, אשר השהייה על שמריו מספקת לו מרקם רחב ועשיר. התפנית המעניינת של היין הזה מגיעה בדמותה של סיומת מינרלית ומלוחה, שמאזנת מתיקות פרי מעודנת שמופיעה במרכז החך. ביצוע מהודק ויפה של רוסאן, וגם במקרה הזה תמורה טובה מאוד למחיר. ציון:90

אדמה רוזה ברברה 2018

הבחירה בברברה, זן שמצליח לייצר כאן חמיצות טבעית גבוהה מאוד ביחס לזנים אחרים, הביאה ליצירתו של יין רוזה חד וממוקד, אם כי כזה שלא חושש להשאיר מקום לביטוי פירותי. הפרי עצמו דק ועדין והסיומת חושפת מרירות הדרים ושמץ של תיבול. יין טעים ומאוזן מהסוג שמתחסל בקלילות בקיץ. ציון:89

ויונייה כרם שיפון 2017

זהו אחד הביטויים היפים והמרעננים לויונייה שנתקלתי בהם לאחרונה בישראל. הויונייה המקומי מתחלק בדרך כלל לשתי קטגוריות של יינות: אלה שמגיעים בבשלות מינימלית ולא מבטאים בכלל אופי זני מול אלה שמגיעים בבשלות גבוהה ומרגישים שמנים ונטולי רעננות. ההצלחה בויונייה של תבור טמונה ביכולת להלך על הקו הדק שעובר בין שני הסגנונות, ולהפיק יין ויונייה רך, מלא-גוף, אלגנטי ורענן. ציון:91

מרסלאן כרם רבדים 2014

ענבי מרסלאן שמגיעים מכרם בגוש עציון. היין הבגיר כ-18 חודשים בחביות, בהתחלה חדשות ולאחר מכן בנות שלוש שנים. זהו ביצוע יפה של תבור עם מרסלאן, זן שהולך ותופס תאוצה בישראל בשנים האחרונות. היין גסטרונומי, מרוכז ועשיר, ונמצא כרגע בשלב נגיש ופתוח מבחינת חלון השתייה שלו. הפרי עוצמתי ומתובל אך מרגיש מרוסן ומגיע במרקם רך ואלגנטי. מרסלאן טעים ועסיסי, רענן, קל לשתייה ומאוזן. ציון:89

מלכיה 2015

מלכיה, יין הדגל של תבור, מיוצר מענבי קברנה סוביניון שמגיעים מכרם בגובה 720 מטר בהר מלכיה. ההבגרה נעשית כשנתיים בחביות ולאחר מכן בבקבוק עד לשחרור היין לשוק. היין בהחלט עונה על ההגדרה של קברנה סוביניון גלילי: יש לו מבנה טאני מוצק, מרקם עשיר ופרי כהה דחוס, מתובל ומעט מתקתק. הוא עגול ונגיש לשתייה כרגע וביחס למשקל שלו על החך הוא בהחלט מרגיש שתי ורענן. אחרי כל זה, אני שואל את עצמי האם יש כאן ביצוע שמצדיק עלייה משמעותית לרמת מחיר של 200 שקלים, ובמקרה הזה התשובה שלילית. בכל זאת חסר לי כאן ממד של עומק ומורכבות, איזשהו אקס-פקטור, שימקם את היין בדרגה משל עצמו. ציון:89

*ביקורות על יינות נוספים של תבור יעלו בהמשך השבוע למנוע החיפוש של ביקורות היין באתר.