אם לא בפוליטיקה אז לפחות ביין: יקב טוליפ מציג מהפך מוצלח במיוחד

 על-אף הפופולריות והאהדה מצד קהל הצרכנים החליטו ביקב טוליפ להיפרד מהעץ החדש, מהעומס ומהבומבסטיות. כעת, חמש שנים אחרי שהתהליך יצא לדרך, מוכיחים יינות טוליפ שזה היה שווה את המאמץ

אם יש יקב ישראלי שבאמת עבר תהליך בשנים האחרונות זהו יקב טוליפ. היקב הזה שנוסד קצת אחרי תחילת המילניום, עשה בראשית דרכו את כל המאמצים כדי לבסס את מעמדו בעולם היין הישראלי, מה שהוביל למיתוגו כסוג של יקב בוטיק להמונים. משמעות ההגדרה הזו הייתה נעוצה אז בעיקר בנגישות שאפשרה גישה לקהל רחב ככל האפשר. בניגוד ליקבים הקטנים שפעלו באותם ימים, מרגלית וקסטל למשל, ידעו בטוליפ להציע יינות זולים בהרבה שסיפקו את התחושה הבוטיקית במחיר שווה לכל נפש. מבחינה סגנונית, היו אלו יינות ששאבו השראה מהעולם החדש והמודרני ולא ניסו להתחכם יתר על המידה: הרבה פרי, הרבה עץ חדש וכשצריך אז גם כפית סוכר בצד. כאשר מצרפים לגורמי המחיר והסגנון את מיקומו יוצא הדופן של היקב, בכפר תקווה בו מתגוררים בעלי מוגבלויות שאף מועסקים ביקב, מקבלים יקב שקשה שלא לחבבו.

רק מה? נחמדות היא אמנם תכונה לא רעה, אך כזו שגם נוטה לשעמם אחרי פרק זמן מסוים. ואכן, מרוב נחמדות צעדו בטוליפ במקום לפני כעשור ונדמה היה שהיקב לא עשה את קפיצת המדרגה האיכותית שעשו אז יקבים קטנים מקומיים אחרים. ושוב, רק מה? זה לא ממש הפריע ליקב להתעצם, לגדול ולהפוך לאחד מהיקבים הקטנים היציבים והמרכזיים בישראל. יקב שיש לו קהל צרכנים אוהד ונאמן שמקבל את הסחורה לה הוא מצפה בציר אחר בציר.

דווקא מתוך עמדת המוצא הבטוחה הזו, החליטו הבעלים רועי יצחקי והיינן דוד בר-אילן לטרוף את הקלפים ולשנות כיוון. הסנונית הראשונה הופיעה לפני כחמש שנים עם ייסודו של המותג מאיה, שיינותיו מיוצרים בטוליפ ומתמקדים בזני עמק הרון שלא ממש קיבלו ביטוי בקו הבורדולזי של יקב האב. לצורך העניין, גייס יצחקי סיוע יווני בדמותם של היינן יאניס פאראסקוופולוס והאגרונום פרופ' קוסטאס בקיאסטאס, שאחראים להפקת היינות של יקב גאיה המצליח מסנטוריני. החל מאותו רגע, בין אם זה בהשפעת הצוות היווני ובין אם לאו, לקח זמן קצר בלבד עד שהפילוסופיה שעמדה מאחורי מאיה-הפקת יינות רעננים ומאוזנים שמתאימים לאקלים המקומי- החלה לחלחל גם ליינות של טוליפ.

הכרם במטע צילום:שגיא מורן 
הכרם במטע צילום:שגיא מורן

זו השנה השלישית ברציפות שאני מגיע לטוליפ לטעימה מלאה של הצע היינות של טוליפ ומאיה, ומשנה לשנה אני מתרשם כיצד התהליך הזה שעבר היקב, שלא פסח על אף אחד מהיינות, היה נכון וכדאי. את הקרדיט לכך יש לזקוף לזכותו של היינן בר-אילן, שאמנם הצטייר קצת כהססן בימיו הראשונים בטוליפ, אך כעת נראה כי הוא מוביל את היקב בבטחה לעבר מקום טוב בצמרת עשיית היין בישראל. הצלחתו של השינוי הסגנוני שהנחיל בר-אילן ביקב, שממש לא פגע ביקב מבחינה מסחרית, מספקת לו היום את האפשרות והביטחון לפתח את היקב לכיוונים חדשים שכוללים בין היתר התנסויות מרתקות ובעיקר טעימות מאוד. ואכן, כדי להבין עד כמה בר-אילן מרגיש בבית בטוליפ וכמה אשראי הוא מקבל מהבעלים יצחקי, שמחויב לתהליך לא פחות ממנו, צריך לטעום את הדברים החדשים שהוא עושה היום ביקב. מה למשל? שרדונה רזה, אלגנטי וחומצי ויין מבעבע בשיטה המסורתית שמיוצר מקריניאן וקולמבר (ועתיד לצאת תחת המותג מאיה), שאין סיכוי שהיו מוצאים את מקומם בטוליפ של לפני 7-8 שנים.

כלל יינות טוליפ התיישרו לפי קו יינני רענן, מאוזן ונעים לשתייה, וזה בולט בעיקר בלבנים של בציר 2018 ובאדומים של בצירים 2016 ו-2017. את היינות של פעם שבמקרים מסוימים הגיעו לשיעורי אלכוהול של 15.5%, מחליפים היום יינות בשיעור של 13.5% אלכוהול בלבד. בר אילן מסביר את היכולת להגיע לרמות אלכוהול נמוכות כאלה, זאת מבלי לוותר על בשלות הענבים, בעבודה הצמודה שלו עם מומחה הכרמים בקיאסטאס. היווני שינה לחלוטין את תפישתו של הישראלי לגבי העבודה בכרם וזה בא לידי ביטוי בעיקר בהנהגת משטר השקייה שונה בתכלית מזה שהונהג בטוליפ לפני כן. 

גם אם השינוי ניכר היטב כבר בשלב הזה, התהליך של יקב טוליפ רחוק עדיין מלהגיע אל קצו. מטרתם של יצחקי ובר-אילן, שמסתייעים בשירותיו של גיל שרון שאחראי היום על תחום הכורמות בטוליפ, היא להעביר כמה שיותר כרמים לטיפול ישיר של היקב. הגישה הזו מעידה על ההתבגרות שעברו יקבים מהסוג של טוליפ, שמבינים היום שלקלישאה החבוטה שגורסת שיין עושים בכרם ולא ביקב יש איזושהי אחיזה במציאות. ובכל זאת, לא צריך לחכות יותר מדי כדי לומר, ממש שבוע לפני הבחירות, שהמהפך הושלם. לפחות בטוליפ.

לפניכם סקירת יינות טוליפ ומאיה:

 

מארה ווייט 2018

בלנד שמורכב מחלוקה שווה של ענבי מרסאן ופרנצ' קולומבר מכרמים באזור בנימינה. ההבגרה נעשית במכלי נירוסטה בלבד ושומרת על הארומטיות הראשונית של היין שחושפת ניחוחות של תפוח ירוק ועשבים טריים. על החך מופיע יין קל-גוף, חד ומתוח, עם חמיצות גבוהה שסוחבת את הלגימה עד לסיומת שמותירה שובל ארוך של רעננות. ציון:90 (79 שקל)

ווייט טוליפ 2018

בלנד יבש וארומטי שמורכב מ-70% גוורצטראמינר ו-30% סוביניון בלאן, שמצליח לצאת מהשבלוניות הנודניקית שגוורצטראמינר יכול לייצר באזורנו ולספק יין שפשוט כיף לשתות אותו. הבציר המוקדם הוביל לארומטיות מרוסנת של מלון וגויאבה, שמשתלבת היטב בעשבוניות שתורם הסוביניון בלאן. הלגימה קלה, נקייה ומספקת ליטוף מתקתק ועדין וחמיצות שמאזנת ומחברת את כל המרכיבים. ציון:90 (75 שקל)

ווייט פרנק 2018

בלאן-דה-נואר שמיוצר מענבי סוביניון בלאן וקברנה פרנק שמקורם במטע שבהרי יהודה. זו ללא ספק המהדורה הטובה ביותר שטעמתי אי-פעם מהיין הזה, שהוא למעשה ה-Crowd Pleaser הכמעט אחרון שנותר לטוליפ בפורטפוליו. זה אומר שיש לו סוכר שיורי שממקם אותו בקטגוריית חצי יבש, גם אם על החך הוא מרגיש יבש או לכל הפחות אוף-דריי. זהו יין עגול ונעים, מאוזן, שמגיע במרקם רך ומהלך על הצד הפירותי. לפירותיות הזו מצטרפים תיבול עשבוני וחמיצות טובה שמשווים ליין את ממד הרעננות. לא היין ה"רציני" ביותר של טוליפ, אבל מהנה וטעים. ציון:89 (79 שקל)

מארה פינק 2018

כמו שאר היינות של מאיה גם הרוזה מורכב מזני עמק הרון, קריניאן ומורבדר, אשר נבצרים מוקדם בכרם בבנימינה. זה רוזה כפרי, גסטרונומי ולא מתחנף. הפרי רזה ומגיע בחמיצות גבוהה כאשר גם כאן התיבול העשבוני סודק קצת את חדות היין ומספק רובד של עניין וטעם. רוזה מקומי יפה ורענן. ציון:90

סוביניון בלאן נט 2018

סוביניון בלאן מכרם בן 35 שנה בגליל העליון (בן-זמרה), שמכוסה ברשת בניסיון לייצר הצללה על הגפנים. כמו יתר הלבנים של טוליפ מבציר 2018, גם כאן מדובר ככל הנראה בסוביניון בלאן הטוב ביותר שהוציאו בטוליפ עד כה. הפרופיל הארומטי ירקרק ונע בין עשבוניות ללימוניות. הפרי עוצמתי, עמוק, מלא אנרגיה ומופיע על החך פריך ומפוקס. החמיצות נהדרת ושומרת על מתח ואחיזה איתנה של החך לכל אורך הלגימה. ללא ספק אחד ממופעיו הטובים של סוביניון בלאן ישראלי. ציון:92 (109 שקל)

אספרו לבן 2018

בלנד שמורכב מחלוקה שווה של ענבי שרדונה (הרי יהודה), ענבי פרנצ' קולומבר (בנימינה) וענבי ויוינייה (הרי יהודה), כאשר האחרונים תססו בעץ חדש. מטבע הדברים, המרכיב הארומטי של הויונייה הוא זה שנוטל את ההובלה, ואליו מצטרפים ניחוחות עדינים של אלון קלוי. זה יין שנבצר מוקדם אשר מגיע בשיעור אלכוהול נמוך ובחמיצות גבוהה ומשתלב היטב בקו הרענן של הלבנים של טוליפ. יחד עם זאת, למרות שהוא מאוזן וטעים בסך הכל, שילוב הזנים לא מצליח באמת לייצר עומק או מורכבות ומשהו בסיומת לא מספיק מחובר, לפחות בשלב הזה של חיי היין. האם משהו הולך להתחבר שם בעתיד ולשנות את התמונה? אני לא בטוח. ציון:88

שרדונה 2017

יין חדש לחלוטין בפורטפוליו של טוליפ, שמורכב מ-100% ענבי שרדונה, שמגיעים מחלקה בכרם מטע שזהו לה בציר הביכורים. תסיסה ספונטנית בחביות חדשות בנפח 400 ליטר. האף הראשוני שמרי ולחמי, ולאחר מספר דקות בכוס מפציע פרי קיץ לבן בבשלות עדינה. למרות השימוש בעץ חדש בלבד הוא כמעט ואינו מורגש מבחינת הניחוחות והטעמים. הוא בא לידי ביטוי בעיקר במרקם המלא שתומך בפרי שמרגיש רזה יחסית לשרדונה מקומי. זה שרדונה אלגנטי ומינרלי, מעניין ושונה מהמתחרים האזוריים שלו, אשר עדיין חסר לי בו ממד מספק של עומק ומורכבות כדי להפוך אותו לנפלא. ייתכן ומרכיבים אלו יתווספו ככל שהחלקה תתבגר, וטעימת חבית מבציר 2018 מרמזת שזה בהחלט עשוי לקרות, אך כבר עכשיו זה שרדונה ישראלי מאוד מוצלח. 1000 בקבוקים בלבד הופקו. ציון:91 (180 שקל)

מרלו 2018

בלנד של מרלו עם מעט קריניאן וויונייה. זה יין מסדרת הבסיס של היקב שהחליפה את סדרת ג'אסט. הוא רך, קליל ורענן, מהלך על הצד הפירותי ומפגין מעט ירקרקות פירזינית. אל תחפשו כאן מבנה או מורכבות, אבל זה יין נהדר לשתייה יומיומית לצד ארוחת צהריים. בקיץ אף ניתן לקרר אותו מעט לפני ההגשה. ציון:87

קברנה סוביניון 2018

קברנה סוביניון מהגליל העליון עם השלמה של קריניאו וויונייה. כמו המרלו, גם כאן מדובר ביין פירותי בעל תיבול ירקרק, אם כי הקברנה סוביניון מרגיש עגול ומתקתק יותר. זה קברנה טעים, נגיש, ידידותי ורענן, שמיועד לצריכה מיידית ולא מעבר לכך. ציון:87

מארה אדום 2017

בלנד ים-תיכוני של קריניאן מעמק שפיה, סירה מתל-גזר ומורבדר מבנימינה. ההבגרה נעשתה למשך שמונה חודשים בחביות 300 ליטר, כאשר הקריניאן תוסס בחציו באשכולות שלמים, מה שהקנה ליין אף מאוד מבושם, פראי ומתובל. הבשלות של היין נמוכה, אולי אפילו מדי, והוא צריך קצת זמן בכוס כדי להתמלא. לאחר מספר דקות מקבלים יין כפרי ומלא אופי, אולי היין הכי לא מתחנף שטעמתי ממאיה. האם זה טעים? כן, בעיקר כשמגישים אותו ליד אוכל, לרבות מנות חריפות ומתובלות. ציון: 89

אספרו אדום 2017

בלנד של סירה (55%) מכפר יובל בשילוב קברנה פרנק ומרלו מהרי יהודה. הבגרה למשך 12 חודשים בחביות, שליש מהן חדשות. שילוב הזנים הזה, שלא מוצאים אותו בהרבה יינות ישראלים אחרים, עובד יפה ומנפק יין בשל, מאוזן והרמוני שמגיע בשיעור אלכוהול של 13.5% בלבד. זה יין שלא מתאמץ במיוחד להרשים, וניכר כי הדומיננטיות של הסירה מספקת לו נגיעה מתקתקה במרכז החך, אך הסך הכל מרגיש מאוד מאוזן ובמקום, גם אם לא בהכרח יותר מזה. ציון:89

סירה רזרב 2017

נטעם מדגימת חבית, ואם משהו לא ישתבש בדרך לבקבוק מדובר ביין סירה יוצא מן הכלל של טוליפ. הוא מלא, נדיב ועשיר מבלי לגלוש למחוזות יתר של משקל עודף או ריבתיות. המרקם קטיפתי והפרי בשרני ומתובל במידה. הסיומת יבשה וטאנית ותחושתי היא שזה יין שהולך להתפתח יפה מאוד עם הזמן. ציון:91

קברנה פרנק-מרלו רזרב 2017

חלוקה שווה בין שני הזנים שמגיעים ממטע ומצובה שבהרי יהודה. הבגרה לתקופה של 13 חודשים בחביות שמתוכן שליש חדשות. גם במקרה הזה היינן דוד בר-אילן מצליח להפיק יין בשיעור אלכוהול של 13% בלבד מבלי שתורגש איזושהי התפשרות על מבנה וריכוז טעמים. זה מרשים, בעיקר כי היין שמתקבל מרגיש קר ואלגנטי והעציות משתלבת היטב בתיבול הירקרק הטבעי והמעודן שמגיע מזני הענבים. אין יותר מדי יינות מקומיים מזני בורדו שמרגישים רעננים ושתיים כל-כך. יפה. ציון:90

מארה נוסטרום 2016

אם יינות המארה נוסטרום של מאיה היו טובים אך מעט משעממים, אז בציר 2016 עשוי להיות נקודת המפנה מהבחינה הזו. זהו בלנד מינרלי, עוצמתי ועשיר בפרי, שמורכב מזני קריניאן, סירה ופטיט סירה שהבגירו כשנה בחביות וטופלו באיפוק רב. היין עודו צעיר, אך הוא חושף את קסמו כבר בשלב הזה עם בישום פראי של עשבי תבלין ים תיכוניים ואורן. על החך הצליחו במאיה, בסיוע היועץ היווני יאניס פאראסקוופולוס, למצוא את הנוסחה שעוטפת את אופיים המחוספס של הזנים באלגנטיות. יין יפה ומדויק, שמזכיר יינות טובים מדרום עמק הרון. ציון:91

בלאק טוליפ 2016

אם עוד היה צריך תזכורת לשינוי הקו של טוליפ, אז מגיע הבלאק טוליפ מבציר 2016 ולא מותיר זכר לעומס שאפיין את היין הזה בעשור הראשון של המילניום. למרות שהמעטפת הבומבסטית נושלה ממנו כמעט לחלוטין, הבלנד הבורדולזי הזה הוא עדיין היין העוצמתי ביותר של טוליפ ונדרש לו זמן בבקבוק כדי להתחבר ולהגיע לנקודת איזון. בשלב הנוכחי היין נמצא בשלב סגור קמעא מבחינה ארומטית, אם כי ניתן להתרשם מבישום של פרי אדום-שחור בשל על רקע של תיבול ירקרק עדין. החך עשיר ומלא אך בה בעת רגוע ומעודן, והמרקם קטיפתי וחושף בשלב המוקדם הזה רק חלק קטן מעומקו של היין. זה עשוי להתפתח לאחד מיינות הבלאק טוליפ הטובים עד כה, רק שמומלץ להמתין לכל הפחות שנתיים עם צריכתו. ציון:90