איך נטעם כרגע היין שסכסך בין ג'נסיס רובינסון לרוברט פארקר?

בציר 2003 היה אחד הבצירים הקשים והשנויים במחלוקת שידעו בבורדו. חזרה לכמה מיינות הבציר מהגדה הימנית, לרבות יין המריבה Chateau Pavie 2003, מלמדת שהם לא בהכרח עמדו במבחן הזמן

בציר 2003 היה אחד הקשים והשנויים במחלוקת שידעו יצרני היין בבורדו. גלי חום מטורפים, כאלה שלא היו זכורים גם לקשישי אזור היין שבדרום-מערב, הובילו לבציר המוקדם ביותר בבורדו מאז 1893. שלא כמו היום, כשצמד המילים התחממות גלובלית מעסיק כמעט את כל יצרני היין, לרבות בבורדו, באותם ימים לא באמת ידעו מגדלי הענבים בבורדו להתמודד עם עונת גידול מאתגרת ויוצאת דופן שכזו. במקומות רבים דברים יצאו מכלל שליטה, רמות הבשלות והסוכר טיפסו השמיימה, מה שהוביל ליינות בעלי שיעור אלכוהול גבוה מהרגיל, ובמקרים רבים הגיעו ליקבים ענבים צרובים שדמו יותר לצימוקים. לפחות בזמן ימי הבציר, לאף אחד לא היה ברור לאיזה כיוון ילכו היינות של 2003.

עוצמת הלהבות שייצר הבציר המשוגע הזה הצליחה לחלחל ולהשפיע גם על מבקרי היין הבולטים בעולם. אלה הגיעו לשפוט את יינות בורדו כמקובל וציפו לבציר רווי קטסטרופות בבקבוק, אך באופן כללי הופתעו מכך שהיו מספיק יינות שהציגו איכויות גבוהות למרות מאורעות הבציר. ובכל זאת, שנת הבציר המתעתעת הזו הצליחה לייצר התנגשות חזיתית מתוקשרת בין רוברט פארקר לג'נסיס רובינסון, שהפכה לאחת המריבות הזכורות ביותר בהיסטוריה של עולם ביקורת היין. זה החל כאשר רובינסון העניקה ליין של שאטו פאווי (Pavie) ציון נמוך להחריד והואשמה על-ידי פארקר בהתנכלות לבעלי היקב, ז'ראר פרס, והדרדר משם למלחמת מבקרי יין בריטית-אמריקאית שאמנם לא הוסיפה כבוד לאף אחד מהצדדים אבל תיבלה את יינות הבציר בסקסיות ובעניין שכל-כך חסר להם באותה עת. לאחר שנים שבהן לכאורה לא דיברו פארקר ורוביניסון, הם צולמו בסולחה אקראית לאחר שלדבריהם נפגשו במקרה בארוחת בוקר באותו מלון בבורדו בשנת 2008.

גם אם שמים את שאטו פאווי בצד, אז בציר 2003 היה בציר לא טוב עבור יינות הגדה הימנית. החום הכבד, שלא היטיב עם אף אחד מזני הענבים הבורדולזים באותה שנה, נתן את אותותיו בעיקר על ענבי המרלו. לעומת זאת, יינות המדוק של הגדה השמאלית הניבו כמה הפתעות שהתעלו באופן מעורר התפעלות על אתגרי הבציר. לאורך השנים הזדמן לי לעקוב אחרי יינות מדוק רבים מבציר 2003, וגם אם לא היה לי ספק שלא מדובר בבציר שמיועד לשימור ארוך, בדך כלל מצאתי את עצמי מופתע מיכולתם של היקבים הטובים באזור להוציא יינות ראויים בשנה בעייתית ומפתיעה כל-כך מבחינתם. היינות הטובים ביותר של המדוק בשנה הזו הגיעו מהקומונות הצפוניות, במיוחד סן-אסטף (שאטו מונרוז היה נפלא אפילו בשנה כזו), אך היו גם לא מעט דוגמאות למעלה מסבירות מאזורים דרומיים יותר. ובכל זאת, זה הזמן לומר בפה מלא: אם אתם מחזיקים בבית יינות בורדו משנת 2003, זה בהחלט זמן טוב לדאוג לסיום המלאי ולפנות את המקום במקררי היין.

לפני מספר ימים, באדיבותו הרבה של אספן היין ד"ר עידו טרודלר, הגיעה לפתחי הזדמנות לשוב דווקא אל יינות הגדה הימנית מ-2003 ולבחון את התפתחותם. הטעימה כללה שלושה פלייטים שהתרכזו באזור סנט-אמיליון, כאשר בשניים מהם הועמד מול הבקבוק מבציר 2003 בקבוק של אותו היקב מבציר 2004, שהיה קריר ומתון בהרבה מקודמו.

הפלייט הראשון של הטעימה הוקדש לשאטו אנז'לוס (Angelus) ויכול לשמש שיעור מצוין למי שמעוניין ללמוד דרך האף על ההבדלים הקיימים בין שנות בציר. את האנז'לוס 2003, שבשנה הזו הסתמך יותר על ענבי קברנה פרנק, לא טעמתי בעבר, אך לגימתו היום מאפשרת לשער שבעת צאתו לשוק היה מדובר בבלוקבאסטר עשיר במיוחד. למרות שהוא עדיין מוחזק ושומר על מבנה, זהו יין בשל, קצת שרוף בקצוות, שחסר את החיוניות והאלגנטיות שאתה מצפה להן מיקב ברמה הזו בחלוף 16 שנים. אנז'לוס 2004, יין שמגיע משנת בציר שנדחקה בין הקיצוניות של 2003 לבין התישבוחות לבציר 2005 המהולל, היה היין הטוב של הטעימה והוכיח בפעם המי יודע כמה שדווקא שנים "קטנות" בבורדו מספקות יינות משתלמים. לא יין גדול, אבל כזה שמפגין גם עכשיו מורכבות ארומטית, רעננות ומרקם קטיפתי.

הפלייט השני כלל יין אחד בלבד, שאטו אוזון 2003. אין ספק שלא מדובר בבציר הטוב ביותר של אוזון, אחד היקבים האיקוניים של סנט-אמיליון, אך היין סיפק בכל זאת הופעה מרשימה ביחס ליינות הגדה הימנית של 2003. הפרי הבשל הורגש היטב עם תווים שהזכירו במתיקותם פירות יבשים, אך המבנה הטאני של היין נשמר היטב והצליח להעביר את האיכויות של היקב גם בשנה כזו.

הפלייט האחרון היה הפיקנטי מבין השלושה והעמיד לבחינה את שאטו פאווי 2003 מול שאטו פאווי 2004. אם אני זוכר נכון, זו הפעם הרביעית שבה אני פוגש את פאווי 2003, ואם בפעמים הקודמות הוא היה סתם יין בינוני, כעת הוא נמצא בשלב של מוות קליני. מתיקות צימוקית השתלטה במלואה על היין שהרגיש מפורק לחלוטין. יחד עם זאת, פאווי 2004 יכול לרמז על כך שמעבר לאופייה של שנת הבציר יש כאן בחירה סגנונית שמטביעה את חותמה על יינות פאווי. גם בשנה מתונה כמו 2004, שאטו פאווי מפגין בשלות מוגזמת ומיצוי גבוה מאוד של פרי. זה יין אקספריסיבי במיוחד שמתיקותו מאפילה על כל מרכיבי הטעם האחרים וחבל, שכן השכנים של פאווי יצרו בשנה כזו יינות רעננים בהרבה וחומר הגלם של פאווי יכול בוודאי להפיק יינות טובים יותר. אז נכון שהיום רוברט פארקר הוא כבר לא חלק מהמשחק, אך אם צריך לסכם את 'סוגיית פאווי' מדובר בנוק-אאוט מוחלט של ג'נסיס רובינסון. לפחות לטעמי.

 

Chateau Angelus 2003

שטוח וחד-גוני מבחינה ארומטית, האנז'לוס הזה נמצא בימיו האחרונים של חלון השתייה שלו. הפרי הותיר אחריו בעיקר גוונים מתקתקים שרופים, וגם אם מדובר בביצוע ראוי ביחס לשנת הבציר הקשה, זה לבטח לא אנז'לוס שמייצג את העשייה של היקב הזה. ציון:89

Chateau Angelus 2004

יין שמרגיש עשיר ומרוכז ביחס לשנת הבציר שלו, אך מפגין רעננות ומורכבות ארומטית שכוללת עשבי תבלין ירוקים שבאים לידי ביטוי בשלב הזה באופן יפהפה. גם אם הטאנין מרגיש לא משויף למשעי, דבר שלדעתי כבר לא הולך להשתנות, המרקם פוגש את החך בנעימות והיין מפגין איזון ואלגנטיות. ציון:92

Chateau Ausone 2003

זה לבטח לא האוזון בעל חיי המדף הארוכים ביותר, אך ביחס לשנת הבציר הבעייתית בגדה הימנית אפשר להעריך את המאמץ שנעשה ביקב. הפרי מתקתק באופן שמשקף את אופי השנה, ולמרות מבנה טאני מוחזק היין נופל מבחינת מה שהוא מציע במרכז החך. ובכך זאת, אני מכיר לא מעט יקבים שהיו הורגים בשביל לייצר יין כזה אפילו בשמת בציר מצוינת. ציון:91

Chateau Pavie 2003

מתוק מאוד, מפוזר, חסר חמיצות ומרגיש מפורק. נמצא לאחר סיום חלון השתייה שלו. ציון:85

Chateau Pavie 2004

גם בשנה מתונה פאווי מפגין מיצוי וריכוז גבוה מאוד של פרי שמספק תחושה ריבתית על החך. נכן שמדובר ביין רענן ושתי יותר מקודמו מ-2003, אך לא ניתן לומר שהוא מתבגר בחן. אוהבי יינות בלוקבאסטר גדולים אולי ימצאו כאן את מבוקשם, אך זה יין שמייצג תקופות לא טובות שבהן גדול יותר נחשב גם לטוב יותר. לפחות מבחינתי, אין כאן ייצוג אמיתי של בורדו. ציון:87